כמה ימים לפני הבחירות הפדרליות בקנדה, התכנסו מתפללים בבית כנסת בטורונטו לתפילת ערב יום הזיכרון לחללי ישראל. מול הכניסה התמקמו עשרות פעילים פרו-פלסטינים עם מגאפונים ושלטים, בקריאות זועמות. "זו כבר לא תופעה חריגה" סיפרה למעריב אלין בסנר, עיתונאית יהודייה-קנדית ותיקה "יש הפגנות מול בתי כנסת, ירי לעבר בתי ספר יהודיים, בקבוקי תבערה, איומים ברחוב. אנשים שואלים אותך אם את יהודייה, וצועקים 'ציונית, תעופי מפה'".
אבל למרות גל האנטישמיות ששטף את קנדה מאז שבעה באוקטובר, רבים מיהודייה הצביעו שוב למפלגה הליברלית בראשות מארק קרני. דווקא המפלגה שלא מיהרה לגנות את ההסתה, שהתעקשה על סיוע לאונר"א, ושבמשך יותר משנה לא פעלה כדי לעצור את ההתלהמות הפרו-פלסטינית ברחובות ובקמפוסים בקנדה.
כדי להבין את ההחלטה הזו, יש לשוב אחורה. עד לא מזמן נראה היה שמנהיג המפלגה השמרנית, פייר פוליאב, בדרך לניצחון. "הסקרים הצביעו על ניצחון כמעט ודאי, וקרוב למוחץ", אומר ד"ר קייסי באב, חוקר בכיר במכון מקדונלד-לורייה בריאיון למעריב. "כולם דיברו על מהפך היסטורי. אבל אז הופיע שוב 'הבוגימן' — דונלד טראמפ", תיארה בסנר. באב מרחיב ואומר כי הנוכחות של טראמפ "ריחפה מעל כל מערכת הבחירות. והוא לא היה בכלל מועמד, הוא היה מעבר לגבול".
להמחשת הפחד העז שאחז בקנדים מפני הנשיא האמריקני, מפנה באב לסקר של חברת Abacus Data. מהסקר עולה כי מצביעים בני 60 ומעלה, סימנו את טראמפ כנושא החשוב ביותר בבחירות, המשפיע על אופן הצבעתם. לעומת זאת, מבקש באב להבליט "שיפור החיים בתוך קנדה, דורג אצלם במקום האחרון" בסולם הגורמים המשפיעים ביותר לגבי אופן הצבעתם. "הם לא הצליחו לחשוב רציונלית. טראמפ הפחיד אותם עד כדי כך שהם אמרו, נלך עם קרני. לא בגלל תמיכה בקרני, אלא מתוך חרדה מטראמפ" מסכם באב.
ויהודי קנדה? רבים מהם מצאו את עצמם מתמודדים עם דילמה קשה: לבחור במועמד שתומך באופן ברור בישראל ונלחם באנטישמיות, או במועמד הנתפס כרגוע ומנוסה דיו כדי להתמודד עם מה שנראה בעיניהם כאיום קיומי מצד טראמפ.
השאלה המרכזית בבחירות הקנדיות, בציבור הכללי בוודאי, אך גם בזו היהודית "לא הייתה זו סוגיית האנטישמיות, אלא החשש לגביה הריבונות הקנדית", מסבירה בסנר. עקב איומיו של טראמפ, ומדיניות המכסים שמוביל הממשל האמריקאי, "אנשים איבדו את מקומות העבודה שלהם. בתעשיית הרכב, בביגוד, בייצור. הייתה תחושת חרדה שהמדינה הולכת לאיבוד. קרני, עם הרזומה הבנקאי שלו, נתפס כמישהו שיכול לעצור את זה".
מבחינת רבים מהקהילה היהודית בקנדה, הבחירות האחרונות היו להצבעת הישרדות. היהודים "שאלו את עצמם מה יותר חשוב עכשיו: קנדה או ישראל?" אומרת בסנר. "והתשובה שנשמעה שוב ושוב הייתה: ישראל תשרוד בלי קנדה. אבל קנדה אולי לא תשרוד את טראמפ", והעיניים נישאו בתקווה למנהיגותו של קרני.
אך, לא כל יהודי קנדה חשבו כך, או תמכו בהחלטה שכזו. רבים זעמו על ההכרעה של אחיהם היהודים. מועצת הרבנות של מונטריאול פרסמה לקראת פסח האחרון קריאה חסרת תקדים לציבור להצביע אך ורק למפלגה השמרנית. "מעולם לא ראיתי דבר כזה" משחזרת בסנר. "זה לא הגיע רק מהרבנים – גם ראשי ערים בקהילות יהודיות קטנות קראו להצביע לפוליאב, למרות שבעבר הביעו תמיכה ורכשו חיבה לפוליטקאים ליברלים ותיקים, כמו אנתוני האוספאד'ר (היהודי, חצי ישראלי, הבכיר במפלגה הליברלית בקנדה. ג"ט).
לדברי בסנר, הקרע בתוך הקהילה היהודית החריף: "איך אפשר להצביע שוב לליברלים, אחרי כל המחדל שהתרחש תחת שלטונם בנוגע לבטיחות היהודי בקנדה, היעדר הטיפול הנדרש באנטישמיות, ואחרי מה שעוללו מאז פרוץ המלחמה נגד ישראל?". באב מדגים את התופעה בצורה חריפה אף יותר: "יהודים שבמשך עשרות שנים תמכו בליברלים אמרו לי בפה מלא: 'אני לא יכול להצביע להם יותר. אני מצביע למפלגה השמרנית'".
באב ובסנר מסכימים כי נטישתם של חלק מיהודי קנדה את המפלגה הליברלית נובעת מכישלון ממשלת טרודו בטיפול באנטישמיות, שנמצא בימים אלה במצב חמור עד מאוד. "בתי כנסת נשרפו, בתי-ספר יהודיים נורו, הפגנות נמשכות כל סוף שבוע מול מוסדות יהודיים, ולרוב פעם פעמיים נוספות מדי שבוע. אפילו ביום הזיכרון בישראל הפגינו מול בתי כנסת בטורונטו. זה לא שקט. זו תוקפנות יומיומית" אומר באב.
כיצד טיפלה הממשלה הקנדית בדבר? לא הרבה, ואולי כמעט ולא בכלל. להמחשת הדברים, באב מחזיר אותנו לפברואר 2022, כאשר ממשלת קנדה הפעילה את חוק החירום כדי לפזר את מחאת "שיירת החופש" של נהגי משאיות, ששיתקו את מרכז אוטווה ומעברי גבול מרכזיים. כחלק מכך, הממשלה הורתה לבנקים להקפיא כ-206 חשבונות בנק של מארגני המחאה בשווי של כ-7.8 מיליון דולר קנדי.
"אבל עכשיו? מזה שנה וחצי, כמעט בכל סוף שבוע, מפגינים ברחובות קנדה בקריאות למוות ליהודים, להשמדת ישראל, מהללים את חמאס, מתקהלים מול בתי כנסת ומפחידים קהילות שלמות — והממשלה שותקת. אין חקירות, אין אכיפה, אין טיפול המבטא שמדובר במצב חירום. רק התעלמות מוחלטת." גם ביחס לישראל, ציוץ רשמי הקנדי בדבר טיל שפגע בבית-חולים בעזה, והתגלה כשווא ולכזב – "הציוץ מעולם לא הוסר, לא תוקן, וגם לא נעשתה שום הודעות התנצלות" מדגיש באב.
להחזרת הקולות היהודים למפלגה הליברלית, קודם הבחירות ניסה קרני "לזרוק עצם", כהגדרת בסנר, עם הצהרה על חקיקה להגנת מוסדות יהודיים. בסנר מודה כי ההצעה שכנעה את חלק מהאנשים, וגם את אלה שלא "הם מאמינים שנעבור (יהודי קנדה) את זה. נעבור את התקופה הזו של מעשי אנטישמיות, הרי כבר עברנו אותם בעבר".
הקהילה היהודית לא רק מפולגת ביחס לשלטון החדש, ישנם כאלה שבחרו בצעד חריף של הגירה מקנדה. "יש גל של אנשים שאומרים: 'זהו. קרני ניצח. אני עובר לפלורידה, או לישראל', מספרת בסנר. ביחס לתופעת ההגירה, בסנר גם מתייחסת להגירה מישראל לקנדה: "יש המון ישראלים שעברו לקנדה אחרי שבעה באוקטובר, והם פשוט המומים ממה שקורה כאן", ולא לטובה.
במישור המדיני, באב מזהיר: "אל תטעו. לא מדובר רק באדישות ביחס לשנאת היהודים וישראל. מדובר באג'נדה". לראיה, באב מדגיש כי "קרני מעולם לא גינה אף פעם את הקריאות המדברות על "רצח עם בעזה". יתרה מזאת, באירוע קמפיין שהתרחש זמן קצר קודם הבחירות בקנדה, בתגובה לקריאה מהקהל בדבר ג'נוסייד בעזה, כששמע קריאה שכזו, קרני הגיב באמירה "לכן יש לנו אמברגו נשק". "הוא [קרני, ג"ט] לא התכחש, לא הסתייג. והמסר ברור" אומר באב. לחיזוק טענתו, באב מתייחס גם למנהיג מפלגת ה-NDP בקנדה, ג'גמיט סינג, שכינה בעבר, מול פניו של קרני, את המצב בעזה כ"רצח עם", וקרני שתק ולא אמר מילה.
יש מי שחושש שהליברלים שוב ייכנסו להסכם עם מפלגת ה-NDP, מפלגה המקדמת מדיניות רווחה, אך גם מזוהה עמוקות עם עמדות אנטי-ישראליות. "הממשלה של קרני לא תהיה שונה מהותית מזו שהייתה עד כה", אומרת בסנר, ומסבירה "אותם השרים, אותן הדמויות, שהיו בממשלה הקודמת, יהיו אלה שבממשלה הבאה". כך, כשם שעד כה "ניסו לרצות את שני הצדדים, את היהודים ואת השמאל הרדיקלי", כך גם עכשיו ימשיכו בקו זה. עם זאת, מזהירה בסנר, יהיה יותר רצון לרצות את השמאל הרדיקלי, מאחר והמפלגה הליברלית "יודעת מאיפה מגיעים רוב הקולות שלהם".
ומה עם טראמפ? לפי באב, יש לשמוע היטב את מה שנאמר במסדרונות אוטווה: "דיפלומט בכיר, שזהותו תישאר אנונימית, סיפר לי כי חלק מהעוינות של טראמפ כלפי קנדה נובעת מהיחס של קנדה לישראל. אנשים מסביבו, כולל יועציו היהודים, עוקבים אחרי זה. זה הפך להיות חלק מהמרכיבים ביחס הממשל האמריקאי כלפי קנדה".
לכאורה בשורה טובה ליהודים, אך לפי באב הבחירה בקרני, על פני טרודו, מביאה עימה סיכון חדש, הקשור לסגנון המנהיג וטבעו: "כשטרודו דיבר, לא לקחו אותו ברצינות. הוא לא נתפס כאדם רציני. לעומת זאת, קרני הכלכלן הבכיר, הנתפס כאינטלקטואל, ג'נטלמן, ואיש מעשים, כשהוא אומר דברים נגד ישראל – צריך לקחת אותו ברצינות, שומעים לו, וזה הרבה יותר מסוכן."
באב ובסנר שניהם מצביעים על כך שהממשלה החדשה היא ממשלת מיעוט, דבר שצפוי להוביל ליציאה לבחירות תוך שנה-שנתיים. האם הקהילה היהודית תתאחד עד אז? לא ברור. "הקהילה היהודית כבר לא אדישה כבימי עבר", אומרת בסנר. מאז שבעה באוקטובר, והאירועים שהתרחשו מאז ברחבי קנדה, "אנשים חזרו לבתי הכנסת, כותבים מכתבים לגורמי מדינה, תולים שלטים, מתנדבים לקמפיינים. צעירים, חילונים, דתיים – כולם מתעוררים. אף אחד כבר לא ישן".
באב חותם במסר לישראל: “אנחנו קשורים. אם קהילת יהודי קנדה תתמוטט – זו לא רק בעיה שלנו. זה נזק אסטרטגי לישראל. אנחנו צריכים אתכם חזקים. ואתם צריכים אותנו חזקים". גם בסנר שולחת מבט חזרה לישראל, עם טון אחר: "פעמים רבות עולה השאלה כיצד אנחנו בקנדה מתלוננים בזמן שבישראל אנשים נמצאים בקו האש.
"אתם בישראל אלה שראיתם את שבעה באוקטובר, פיגועים, טילים, אובדן של אלפי חיילים. ואנחנו? אז שורפים לנו בית כנסת פעם בכמה זמן, זה לא אותו דבר". עם זאת, מבקשת בסנר לומר "מדובר באותו המאבק. אולי אצלנו המחיר הוא פחות דם, אבל הפחד, תחושת הנרדפות, איבוד המקום במרחב הציבורי – כל זה אמיתי מאוד. ואנחנו מרגישים לבד. במיוחד כשאנחנו שומעים מנהיגים מימין בישראל או את הנשיא טראמפ, מדברים על "מחיקת עזה" – זה לא עוזר לנו. זה רק מרחיק אותנו עוד יותר."
