חלפו כמה שנים, יאנק עשה לעצמו שם בעמק יזרעאל ושרעבי קיבל טלפון ממנהל מחלקת התרבות והתיירות במועצה אזורית מגידו, כדי שיביא את יאנק למגדה. "זה מאוד מוזר כי אני מהסביבה, אבל אף פעם לא שמתי לב כמה הדרך לעין השופט פשוט יפהפיה". הוא צודק, כי גם כשאני הגעתי למקום הרגשתי למשך דקות ארוכות שאני נוהג בתוך כבישים מתפתלים וירוקים, בין הגבעות בשוויץ או אוסטריה.
שרעבי, ששירת חודשים ארוכים במילואים בעזה, התאהב. "הדרך לפה מרגיעה אותי. הכי רחוק מהחום והאפור של עזה, מהמילואים ומהמוות. הגעתי למרכז התרבות ופשוט נדהמתי מהנוף ומהשלווה. היא הופכת אותך בדקות בודדות לאדם אחר, רגוע יותר. פה בנאדם יכול לשתות כוס קפה כדי להתחיל את היום, ולאכול המבורגר לצהריים או לערב. אין מה להשוות לכוס קפה במרכז מסחרי כלשהו, קניון או תחנת דלק, שאלו הן האופציות היחידות כמעט בכל חבל הארץ הזה".
הוא הסתכל על הלוקיישן וחשב איך אפשר להפוך אותו למודל עסקי של ממש. "מהשבתות אני לא מודאג, אז יש המון מטיילים בסביבה וגם אם הייתי פותח סתם עגלת אוכל עם כריכים, תיירים היו מגיעים. אבל אני רוצה להביא לכאן גם את המקומיים ולהפוך את יאנק למקום שמגיעים אליו כדי לבלות לאורך כל השבוע".
