בשנים האחרונות חלה עלייה חדה בשימוש בנכסים דיגיטליים – ובראשם ביטקוין – ככלי השקעה, אמצעי תשלום ואפיק פעילות עסקי. מגמה זו מציבה אתגרים משמעותיים בפני המערכת הבנקאית, שרגילה לפעול תחת רגולציה מחמירה, ולעיתים אף קפואה, בכל הנוגע להכנסת כספים ממקורות שאינם מסורתיים. בישראל, ההתמודדות עם התחום נעשתה באיטיות יחסית, והפער בין ההתפתחות הטכנולוגית לבין המענה הרגולטורי הלך והתרחב.
למרות השינוי המורגש בגישת המוסדות הפיננסיים בשנים האחרונות, הרגולציה הישראלית מפגרת בכעשור אחרי הפרקטיקה המקובלת בעולם. הפער בולט במיוחד לאור כניסת ממשל טראמפ, שסימן את תעשיית הקריפטו כמנוע צמיחה אסטרטגי. ממשלת ארצות הברית מטילה את כל כובד משקלה על התחום: מינוי רגולטורים ייעודיים, הקמת ועדות לקידום התעשייה, ואף קביעה היסטורית שלפיה ארה"ב תחזיק בביטקוין כנכס אסטרטגי. בעולם, קריפטו כבר אינו מילה גסה – אלא מציאות מוגמרת.
בישראל, תעשיית הנכסים הדיגיטליים איבדה זמן יקר בהמתנה להתערבות מצד המדינה והמוסדות הפיננסיים. תקופה זו התאפיינה בקיפאון וחוסר ודאות, בשיח רדוד ובחוסר רצון להתמודד עם "מחלות הילדות" של התחום – אלו, שחקו את התעשייה ואת העוסקים בה, והובילו לנטישה של סטארטאפים רבים לטובת טריטוריות מזמינות יותר מעבר לים.
במשך שנים, הבנקים בישראל הציבו חסמים משמעותיים בפני לקוחות שביקשו להכניס כספים שמקורם בנכסים דיגיטליים, כמו ביטקוין, למערכת הבנקאית. חששות רגולטוריים כבדים הציבו את המוסדות הפיננסיים בפני סיכונים משפטיים וכלכליים משמעותיים, מה שהוביל למדיניות סירוב כמעט גורפת, שיצרה מציאות מורכבת. משקיעים פרטיים שביקשו לממש רווחים מנכסים דיגיטליים או לשלם מס כחוק, מצאו עצמם חסומים. עבור עסקים, המצב היה חמור אף יותר – חוסר היכולת להפקיד כספים שמקורם בפעילות לגיטימית בתחום הקריפטו מנע מהם לשלם משכורות, שכירות והוצאות תפעוליות נוספות.
אולם, שינוי מהותי מתרחש בשנים האחרונות. עם העלייה הדרמטית בשימוש בנכסים דיגיטליים, התגבר גם הלחץ הרגולטורי להסדיר את התחום ולשלב אותו במערכת הפיננסית המסורתית. החל מ-2020 גופים מפקחים בישראל החלו לעצב מדיניות חדשה, המאפשרת לבנקים לקבל כספים שמקורם בקריפטו, אך תחת ניהול סיכונים מחמיר.
גישת הרגולציה החדשה, המכונה "יישום גישה מבוססת סיכון", מחייבת את הבנקים לבחון כל מקרה לגופו, במקום להחיל מדיניות סירוב אוטומטית. הבנקים אינם ערוכים להתמודד עם הבדיקות המורכבות הללו בעצמם, מאחר שהתחום מצריך מומחיות בטכנולוגיות בלוקצ'יין, מערכות מעקב מתקדמות ופרוטוקולי אימות נתונים. לכן, הם מסתמכים על גופי בקרה חיצוניים, המספקים ניתוח מעמיק של עסקאות הקריפטו ודוחות שקיפות שמאפשרים להם לקבל החלטות מושכלות. בישראל פועלים כיום מספר גופים בודדים שהוסמכו להפיק דוחות כאלה, המסייעים לבנקים להעריך את הלגיטימיות של הכספים.
שילוב נכסים דיגיטליים במערכת הפיננסית הוא תהליך בלתי נמנע. הבנקים הם הלב הפועם של הכלכלה, ולכן גישה מאוזנת – כזו שמאפשרת ניהול סיכונים קפדני אך אינה חוסמת באופן גורף את תחום הקריפטו – תבטיח שישראל תוכל להמשיך ולהתפתח כשחקנית משמעותית בעולם הפיננסים הדיגיטליים.
בעתיד הלא רחוק, שוקי ההון ושוקי הקריפטו יתמזגו לכלל שוק אחד. כדי שישראל לא תחמיץ את מעמדה כאומת הסטארטאפ במהפכה הטכנולוגית שמתרחשת ממש עכשיו, על המדינה לפעול לתיקון הפגיעה באחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של המשק. התיקון טמון בהאצת תהליך ההכרה בתחום, בצמצום הפערים הרגולטוריים מול העולם, ובהשלמה עם המציאות: נכסים דיגיטליים כאן כדי להישאר.
רו"ח חנן אהרנפלד הוא שותף במשרד רואי חשבון בייקר טילי, מנהל מחלקת הקריפטו ונכסים דיגיטליים
