עוד מאז ימי ילדותי הרחוקים, כבר עשרות שנים שיש ישראלים שמשתעשעים ברעיון להפוך את ישראל למדינה ה־51 של ארה"ב. לרגע היה נדמה השבוע שעשינו צעד בכיוון, כאשר הנשיא האמריקאי שחרר עצמאית אחד מחטופינו. אבל במקום לנוע לכיוון ארה"ב, טעינו בניווט ופנינו להיות מקסיקו, מהמדינות שדונלד טראמפ רוצה להיפרע מהן.
היחסים בין ראשי ממשלת ישראל לנשיאי ארה"ב ידעו גם מורדות לאורך השנים, אבל ב־50 השנים האחרונות קשה להצביע על תקופה שבה ארה"ב עשתה מהלכים גדולים במזרח התיכון ואנחנו לא היינו אפילו מעודכנים. עכשיו טראמפ משרטט מזרח תיכון חדש, בלעדינו.
גם בימים שבהם סערו הגלים בין וושינגטון לירושלים, הקפידו ראשי ממשלת ישראל להדגיש שאנחנו בת הברית היציבה והנאמנה ביותר של ארה"ב באזור. השבוע הבהיר טראמפ שיש לו כבר בני ברית יקרים מאיתנו.
בימים שבהם עוד היה זחוח מתוצאות הבחירות בארה"ב, האמין בנימין נתניהו, מר אמריקה בעיני עצמו, שטראמפ יגבה כל מהלך שלו, ובכלל זה את מאמציו להמשיך לפנק את שני מלאכי החבלה שמנהלים את ממשלתו. ובכן, לא: טראמפ לא איתו וגם לא איתנו. נשארנו, נתניהו וכולנו, עם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'.
מחויבות היסוד של ארה"ב לישראל – שמירת יתרוננו האיכותי על הסביבה – נמחקה בן רגע בהבל פיו של טראמפ. במשך עשרות שנים התחייבה ארה"ב והקפידה לצייד את ישראל בנשק מתקדם יותר מזה שסופק לכל מדינה אחרת באזור, מה שמכונה QME (יתרון צבאי איכותי). עסקאות הנשק שעליהן הצהיר טראמפ – מטוסי F35, גישה לטכנולוגיות חלל ובינה מלאכותית, מסמנות את שחיקת היתרון הישראלי.
והכי גרוע? אין לנו מושג מה בדיוק מתכוון טראמפ למכור לסעודים, ואם ישראל תקבל פיצוי כלשהו על העסקה הזאת. סעודיה היא לא מדינת אויב, להפך, יש לנו אינטרסים חופפים רבים. אבל מאז 2011, וכפי שהודגם גם בשנה האחרונה, אי אפשר לחזות את יציבות המשטרים באזור.
טראמפ מקים לצידנו מעצמה צבאית, עם יכולות מתקדמות, עם גרעין אזרחי, ולא רק שהוא לא שואל אותנו – הוא אפילו לא טורח לעדכן.
באקלים הזה ישראל צריכה להניח שהיקף הסיוע הצבאי האמריקאי אינו מובטח יותר. בשנה הבאה אמור הנשיא טראמפ להחליט על הסכם הסיוע הבא שייכנס לתוקף ב־2028. אם ילך ויתרחב הקרע שבין נתניהו לבית הלבן – לא בטוח שנמשיך ליהנות מסיוע של 4 מיליארד דולר בשנה.
טראמפ מאוד לא אוהב לחלק כסף, ועוד פחות מזה למי שלא עושה את דברו. נתניהו כנראה צופה את פני העתיד הזה וכבר הצהיר השבוע שכדאי "שניגמל מהסיוע האמריקאי". רק לא ברור מאיזה מקורות הוא מתכוון לממן את הגמילה.
ישראל מתכווצת
גם בעין לא מקצועית ובלתי מזוינת קשה שלא להבחין שצדודיתו של נתניהו הולכת ומצטמקת בשבועות האחרונים. תסתכלו עליו ותראו אותנו. מעמדנו כמעצמה אזורית הנתמכת בידי המעצמה העולמית הגדולה – הולך ומצטמק גם הוא.
בעודנו במלחמה בשבע חזיתות פתוחות, נטש אותנו טראמפ בחזית התימנית, הוא הולך להכרה בשלטון המפוקפק בסוריה, תוך כדי שהוא פורש שטיח אדום לנשיא טורקיה, המפוקפק לא פחות. הוא במו"מ מתקדם מול איראן ומנהל קשר עצמאי עם חמאס. מה שמכונה בעברית פשוטה: הוא לא סופר אותנו.
הוא משאיר את נתניהו להתכתש לבדו מול החות'ים, להשתעשע ברעיונות של תקיפה באיראן, ולא ברור איזה מרחב הוא יותיר לו לשלוח את בנינו לדמם במגרש החול של עזה. נתניהו אכן משתעשע ברעיון של תקיפה באיראן, ומדבר על כך בלי הרף. אבל אי אפשר לדמיין שתקיפה כזאת תצא לדרך ללא ברכתם של האמריקאים. אם לבסוף יהיה פיצוץ במו"מ – אין ספק שחיל האוויר שלנו יהיה מוכן.
אם ועד שזה יקרה, יצטרך נתניהו להסתפק בחזון המלחמה המתמדת בעזה. כבר בימים הקרובים יהיה צה"ל ערוך להרחבת הפעולה ברצועה. רובו של הצבא הסדיר כבר הוחלף במילואים בקווי התעסוקה המבצעית, והוא עומד מוכן ואחרי נוהל קרב לקראת פעולה רחבה וחסרת תוחלת בעזה. אבל גם ברצועה לא ברור מה מרחב התמרון שיותיר לו טראמפ.
אחרי השנתיים האחרונות יש מעט דברים שעוד גורמים לי להשתאות. לשמוע השבוע את הנשיא האמריקאי מודיע על מחויבותו להשבת כל החטופים, ובאותו זמן את ראש ממשלת ישראל אומר לפורום פצועים: "ייתנו עשרה חטופים – בסדר, ניקח" – שמט לי את הלסת. זה היה רגע מזוקק של אמת. נתניהו באמת מאמין שהוא עושה לחטופים טובה שהוא מסכים לקבל אותם בחזרה, ובלבד שיאמרו לו תודה, לו ולרעייתו.
בימים הקרובים נדע ממי נתניהו מפחד יותר: מטראמפ חסר המעצורים, או משותפיו הקואליציוניים שמבטיחים לו את המשרה ואת הכיסא. "נתניהו הוא צרה", הצהיר בעבר סמוטריץ'. "אבל הוא לא יישאר פה לנצח. הפיזיקה והביולוגיה יעשו את שלהם". נתניהו שמע, ועדיין המשיך להגשים את כל מאווייהם של סמוטריץ' ובן גביר, שרואים בו לא יותר מחמורו של משיח. עכשיו הוא צריך לבחור אם לממש גם את חזונם של "עם לבדד ישכון" ולקבע אותנו כמדינה מצורעת.
מי שיכול להושיע אותנו הוא כוכב הריאליטי המכהן כנשיא ארה"ב. עם תשוקתו הבלתי נגמרת להצהרות ולכיבודים, ועם חלום לפסוע לבניין עיריית אוסלו לקבל את פרס נובל, טראמפ יכול היום לחסוך מאיתנו את המלחמה המיותרת בעזה, ואולי גם לחלץ את 20 הנשמות המעונות שנותרו בידי חמאס. הוא הכוח היחיד שיוכל לכופף את נתניהו לעשות את הדבר הנכון, ואז נברך כולנו על בחירתו של דונלד בן פרד טראמפ.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
