רבבות השתתפו היום (מוצ"ש) בעצרת בכיכר החטופים בתל אביב, ביום ט”ו באב, החג המוגדר כחג האהבה. בעצרה הרגשית דיברו משפחות החטופים ושורדי השבי, שקראו לעסקה מיידית להחזרת כל החטופים ופירקו את ההחלטה הממשלתית לכיבוש עזה.
אילנה גריצווסקי, שורדת השבי ובת זוגתו של החטוף מתן צנגאוקר, פתחה את העצרת בנאום מרגש: “איך אפשר לחגוג אהבה, כשהאהובים שלנו כלואים באפלה? אני עומדת פה בתל אביב, אבל הלב שלי שם בעזה, איפה שהוא, עם מתן”.
גריצווסקי התייחסה בחריפות להחלטת הקבינט האחרונה: “שלשום בלילה נפל דבר. ממשלת ישראל ויתרה. ממשלת ישראל החליטה להקריב את כולכם. בהחלטת הקבינט, הממשלה הזאת בחרה במלחמת נצח, לא בחיים”.
בסיום נאומה פנתה גריצווסקי לנשיא ארה”ב דונלד טראמפ: “מתן שלי לכוד בגיהינום יותר מ-670 יום. נשיא טראמפ, הוצאת חטופים רבים מהגיהינום בעבר אנחנו לעולם לא נוכל להודות לך מספיק. אנא, המשך לעמוד לידנו וחתום על העסקה להוציא את כולם ולסיים את המלחמה עכשיו”.
שרון קוניו אלוני, אישתו של החטוף דוד קוניו, סיפרה על יום השבי שלה: “ביום אסוננו נחטפתי מקיבוץ ניר עוז יחד עם בעלי דוד, הבנות שלנו יולי ואמה שהיו אז בנות 3, אחותי דניאל, בתה אמיליה, גיסי אריאל וארוסתו ארבל. משפחה אחת. שמונה חטופות וחטופים. יולי, אמה ואני חזרנו אחרי 52 ימים, דוד ואריאל עדיין שם”.
קוניו תיארה את הקושי: “673 ימים בהם לא ישנתי באמת, לא אכלתי באמת, לא חייתי באמת. 673 ימים שבהם הספקתי לשמוע את הבת שלי, יולי, שואלת אותי אם אבא שלה כבר לא אוהב אותה כי הוא עוד לא חזר מעזה”.
נירה שרעבי, אלמנתו של יוסי שרעבי שנרצח בשבי, העלתה את סוגיית החזרת גופות החללים: “96 ימים לאחר אותו יום ארור חוויתי את היום הקשה ביותר בחיי. יוסי שלנו, ששרד בשבי עם העוצמות והכוחות האינסופיים שבו, נרצח באותו היום”. שרעבי הוסיפה: “יוסי נהרג בגלל עצימות הלחימה. הוא נפגע מטיל של חיל האוויר במקום שבו הוחזק. ההחלטה שקיבל הקבינט לצאת למהלך של כיבוש בעזה, מסכנת במודע את חיי החטופים”.
בסיום נאומה אמרה: “ט”ו באב, והמשאלה שלי היא קבר. יוסי, אהבת חיי, אני עדיין לא מצליחה לכתוב את ההספד שלך. יש בי חלק שמפחד לכתוב הספד שלא אקרא לעולם, שלא יהיה לנו קבר לקרוא מעליו הספד”.
יובל דנציג, בנו של אלכס דנציג, התייחס למשמעות החלטת הקבינט: “ההחלטה המתגבשת בצמרת המדינה משמעותה אחת – גזר דין מוות לחטופים החיים ואיבוד החטופים החללים ברחבי הרצועה”. דנציג הוסיף: “שנים מספרים לנו שאנחנו שונים מהחמאס, אנחנו מקדשים את החיים והם מקדשים את המוות, האם התהפכו היוצרות? האם אידיאולוגיה של קבוצות שוליים מובילה אותנו?”
אליה כהן, ששוחרר לפני כחצי שנה לאחר 505 ימים בשבי, עמד על הבמה יחד עם בת זוגתו זיו עבוד. כהן תיאר את רגשותיו: “אני עומד פה 160 יום אחרי מתוסכל, כי האחים שלי עדיין שם. הייתה בי איזושהי תקווה בלב שבשלב הזה הכיכר הזאת תתרוקן ולא יהיה בה צורך”.
כהן הזהיר: “ההחלטה לכבוש את עזה מלחיצה אותי, אני יודע מה קורה לחטופים כשהלחימה מתעצמת. אין להם זמן! החיים נמקים במנהרות והחללים עלולים להיעלם בחורבות עזה”.
בת זוגתו זיו עבוד תיארה את המציאות לאחר השחרור: “מהרגע שאליה חזר הכל מבחוץ אולי נראה מושלם, אבל בפנים, ההתמודדות גדולה. הוא איתי פיזית, אבל חלק מהלב שלו נשאר שם, עם החברים שעדיין לא שבו”.
כל הדוברים בעצרת קראו לעסקה מיידית ומקיפה להחזרת כל החטופים, והזהירו מפני הסכנה שמהווה החלטת הקבינט לכיבוש עזה על חיי החטופים ועל אפשרות החזרת גופות החללים.
לישי מירן-לביא, אישתו של עמרי מירן, סיכמה את הרגשות: “החודש ה-21 מאותו היום הנורא שהפך לנו את החיים הסתיים בישיבת קבינט בה הוחלט לחרוץ גורלות. בה הוחלט שוב להתייחס אליך ול-49 החטופים הנוספים כאל מספרים”.
