במלאת שנה להקמת בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה, המחזור הראשון של החוג לעיצוב אופנה מתכונן להציג קולקציות גמר שמבקשות לא רק לנסח שפה חזותית חדשה, אלא גם להצביע על שאלות של מגדר, תרבות, גוף, הנצחה וזיכרון. התצוגה תתקיים במבנה בית הספר לעיצוב במושבה הגרמנית בחיפה.
הקולקציות חושפות את הרגישות של המעצבים הצעירים כלפי הסביבה שבה הם חיים – בין אם מדובר בחיים בישראל של 2025, ובין אם מדובר בעולמות פנימיים ואישיים המחפשים ביטוי דרך הבגד.
מהייקו יפני לטראומה מגדרית
בין הקולקציות הבולטות: הגר לנדסמן מציגה "הדרך אל האוקו" – קולקציית גברים שעוסקת בשירת הייקו היפנית ומתרגמת תחושות ואסוציאציות לרגעים של תנועה והשתנות. הקולקציה מבוססת על צילומי נוף בשחור-לבן של אביה, שרגא לנדסמן, המציגים שכבות של טבע, זמן וזיכרון.
בצדו השני של הספקטרום, רותם תאשמע מציגה "טראומה מגדרית" – קולקציית נשים העוסקת בטראומה מגדרית ובאופן שבו חוויות יומיומיות מעצבות את זהותן של נשים. הקולקציה מבקשת להאיר את הפחד והזהירות המתמדת המוטמעים בנשים עוד מילדות, דרך דימוי של בובות חרסינה ואסתטיקה המזוהה עם סגנון ה-Kinderwhore.
זיכרון משפחתי ומסעות הגירה
מספר קולקציות עוסקות בזיכרון משפחתי ובמורשת: נטע קרפ מציגה "לסבא, באהבה- נטע" – מחווה לסבה נתן קרפ, מעצב הגרפי הישראלי שעיצב מטבעות ומדליות רבות. מרגרט שניצר בקולקציה "מסע הכלנית" חוקרת את מסע ההגירה המשפחתי שלה בין אוקראינה לישראל, תוך שילוב פרטי לבוש מסורתיים עם גזרות עכשוויות.
נגאח נצורה חמודי מציגה "גלים של ילדות" – קולקציה שנוצרה בהשראת זיכרונות מילדות לצד סבה, שהיה אמן שיצר פסלים מצדפות. הקולקציה מתרגמת רגעים של קרבה בין-דורית לצורות גליות ומרקמים המדמים צדפות.
תהליך יצירתי בתקופת מלחמה
המלחמה בגזרת הצפון בקיץ 2024 אילצה את המוסד לבטל את תצוגת הבוגרים של השנה שעברה, ולכן החליטו להציג בתצוגה הנוכחית גם קולקציות של מספר בוגרות 2024, שהפכו עם סיום לימודיהן למעצבות צעירות הפעילות בחברות ובסטודיואים עצמאיים.
"תצוגת אופנה באוניברסיטה היא יותר מאירוע חגיגי – היא נקודת שיא של תהליך יצירתי, פדגוגי ורגשי, שמתרחש בתוך מציאות משתנה וסוערת", אמרה ד"ר רחל גץ-סלומון, ראש החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה.
"השנה, אולי יותר מתמיד, הפך הסטודיו שלנו למרחב שבו היצירה העיצובית היא גם מסע אישי וגם פעולה חברתית", הוסיפה. "התהליך שעברו הסטודנטים לא היה רק עיצובי, אלא גם תודעתי, אינטלקטואלי ורגשי – כזה שנע בין האינטימי לבין הציבורי, בין חוויות פרטיות מאוד לבין אמירות חברתיות עמוקות ורחבות".
קולקציות נוספות בתצוגה
בין שאר הקולקציות שיוצגו: נגה אמונה אבישר עם "שמן ומים" – קולקציה הבוחנת את הגבול בין שליטה להתפרקות באמצעות המעברים שבין לבוש ביתי ללבוש חיצוני; ירדן סלומון עם "טאצ' – דאון" – קולקציית גברים העוסקת בתופעת הבריונות ובדרכים למיגון דרך לבוש בעל חזות מאיימת.
תאו ברלינר מציג "צורת חיים" – קולקציה הבוחנת את בגדי העבודה כנשאים של סיפור אישי, בהשראת הסביבה האינטימית בה גדל – בית של אמנים שבו לא התקיים גבול בין הסטודיו לבית.
שי מנספייזר לוין מסיימת עם "מיי פוסי גראבז באק" – קולקציה הבוחנת את מושג הנשיות דרך מבט אישי ופוליטי, תוך שימוש באיקונוגרפיה חדשה המתבססת על ניכוס מחודש של מושגים שוביניסטים.
בתהליך ההנחייה המקצועי ליוו השנה את הפרויקטים שאול אהרוני, שחר אבנט ואהרון גניש, עם תודה מיוחדת לפרופ' לאה פרץ, ראש בית הספר לעיצוב, על החזון האקדמי והאמונה בכוחה של אופנה לשנות את פני התרבות.
גץ-סלומון סיכמה: "בתוך חדוות היצירה ושמחת העבודה, אנחנו זוכרים את הכאב, מקווים, מייחלים ומצפים לימים של ריפוי ולשובם בשלום של כל החיילים והחטופים".
