עשרות הגיעו לביתה של ענת כהן בשכונת קרית שלום, אחותו של צביקה פלדמן ז"ל, לאחר קבלת ההודעה על המבצע להחזרת גופתו מסוריה, 43 שנים לאחר היעדרותו בקרב סולטן יעקוב. כהן מתגוררת באותו רחוב, כ-50 מטרים מהבית בו גדל והתגורר פלדמן עם משפחתו, סמוך לבית הספר "גבעת השלום" דאז, שנקרא כיום נופים.
נאוה סימן טוב, שהייתה חניכה של פלדמן בתנועת הצופים, סיפרה בהתרגשות רבה: "דמעות חונקות את גרוני. אני בצמרמורות ומקבלת הרבה טלפונים מחברים בשכבה. הזיכרון האחרון שלי עם צביקה, בעת שהייתי בת 15 וחניכה בשבט 'הגבעה' של תנועת הצופים בקרית שלום (הנהגת תל אביב), יצאנו למסע "הבטחה" במדבר יהודה, ביחד עם צביק'ה שהיה המדריך במסע. בעת המסע נקעתי את הקרסול וצביקה הרים אותי על הגב ולקח אותי על היציאה מהנחל באזור מצדה. כל הזמן הוא היה עם חיוך על הפנים, קור רוח ונתן לי לשתות מים והרגיע אותי. כל החניכים אהבו אותו מאוד. הוא היה טוב לב, תמיד עם חיוך על הפנים. אני זוכרת כמו אתמול את בית משפחתו, את אחותו ענת. הם היו אנשים חמים, תמיד פתחו את ביתם".
כהן סיפרה עוד: "ציפיתי כל הזמן שצביקה יחזור. כל השנים הוא היה בלב שלי והתפללתי שהוא יחזור לקבר ישראל. חבל שההורים שלו לא זכו לזה. צביקה היה דמות, מודל להערצה ואיש טוב עם המון ערכים. אדם מיוחד מאוד".
גם אבשלום ששוני, שפלדמן היה מדריך שלו בתנועת הצופים, סיפר בהתרגשות רבה: "כל השנים, בכל ימי הזיכרון, זכרתי אותו ותמיד הוא היה בלב שלי. גם כששירתתי בזמנו בלבנון, חשבתי עליו. בעת שהייתי בכביש ביירות-דמשק, אפילו חשבתי, שצביקה נמצא לא רחוק מכאן".
ששוני סיפר עוד: "הזיכרון החד שלי מכל השנים היה של צביקה עם החיוך הנצחי, ספורטאי בנשמה ובחור מרשים. היינו משחקים ביחד כדורסל בשבט הצופים 'הגבעה', כשהוא ויו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד, היו המדריכים שלי. יצאנו לטייל בכל רחבי הארץ ביחד. צביקה מאוד אהב לטייל בארץ ולחוות מקרוב את הנופים והאתרים".
ששוני אמר עוד סמוך לבית אחותו של פלדמן: "תמיד קיוויתי שההורים של צביקה יקבלו את בנם בחזרה ויהיה להם קבר להתייחד, אבל הם לא זכו לכך לצערי. כל השנים לא איבדתי תקווה. אחרי שהחזירו גופתו של זכריה באומל ז"ל, בשנת 2019, מאוד קיוויתי שגם צביקה יחזור. זה קרה לאחר כשש שנים ואני מרגיש היום התרגשות וסגירת מעגל אישי".
