את הסרט כתב וביים מיק פלאנגן, שכבר עמד בעבר מאחורי עיבודים אחרים לכתביו של קינג, אך אז בחר בחומרים מהסוג המזוויע יותר – למשל "דוקטור סליפ". הוא המשיך להצטיין בז'אנר ועמד גם מאחורי סדרת הלהיט בנטפליקס "מי מתגורר בבית היל", שהתבססה על יצירתה של שירלי ג'קסון, וההמשכונים שלה.
כאן, הוא מתבסס על נובלה של קינג שהתפרסמה בשנת 2020 באסופה "If It Bleeds". לאו דווקא קל או מתבקש לעבד אותה, שכן המבנה שלה לא שגרתי. ראינו כבר יצירות שהלכו אחורה במקום קדימה, וכבודן במקומן מונח. כאן, הצורה ייחודית הרבה יותר. הסיפור מדלג בין זמנים ובין ממדים, הולך לפנים ולאחור ולצדדים, והכל כדי להעניק המחשה נרטיבית וקולנועית לשורה המפורסמת מהפואמה של וולט וויטמן – "אני מכיל המונים".
הסרט מחולק לשלוש מערכות – שוב, משהו שכבר ראינו, אבל הוא משחק איתן בצורה שונה. במערכה הראשונה אנו פוגשים מורה בשם מרטי, בגילומו של צ'ואיטל אג'יפור, המלמד בין השאר את הפואמה המפורסמת של וויטמן. הוא חי בעולם שהולך ומתפרק, ממש כמו החיים שלנו כרגע. זה מתחיל עם סדרה של אסונות טבע, ממשיך בהשבתה של רשת האינטרנט ורק הולך ומחמיר. בתוך כל זה, צצים גם שלטי חוצות ובהם תמונתו של רואה חשבון אפרורי ויהודי בשם צ'רלס קרנץ, המודים לו על תרומתו.
למרטי נותר רק לתהות מיהו הצ'אק הזה ולמה צריך להודות לו ועל מה – ולצפות בקץ העולם. אך הסוף הוא רק ההתחלה, שכן לסרט יש שתי מערכות נוספות, בהן הוא מרחיב את המניפה ובוחן מה המשמעות של מה שלומדים בשיעורי ספרות – מה זה אומר "להכיל המונים"?
לא נגלה כמובן איך הסרט עושה זאת, גם כדי לא לגלות פרטי עלילה ולהרוס את ההפתעה, וגם כי מסובך להסביר. נאמר רק כי כדי להבין את וויטמן, אנחנו פוגשים את צ'אק משלטי החוצות ולומדים על מעלליו – על מה שעשה, וגם על מה שהתחרט שלא. טום הידלסטון מגלם אותו, ואת הסבים שלו, אותם הוא מכנה זיידי ובאבי, מגלמים מארק המיל ומיה שרה. "חייו של צ'אק" ממש מקפיד ללהק לא יהודים לתפקידי היהודים שבו. יש סצינת הלוויה אחת בה רואים לא מעט כיפות, אבל מעבר לכך קשה לומר שהזהות היהודית משנה בו משהו או ממלאת איזשהו תפקיד תמטי.
