השבוע נפל דבר בישראל. אסור להיתפס לפרפראות של הפוליטיקה, כי מהות הדבר שנפל אינה פוליטית, גם אם חלק מההשלכות פוליטיות. חוק ההשתמטות מגיוס, שבגללו עשויה ליפול הממשלה, אינו עומד לבדו. הוא חלק מכל הקונסטרוקציה המעוותת שעל גבה מדינת ישראל אמורה, לכאורה, לנהל את המלחמה הארוכה בתולדותיה. קונסטרוקציה עקומה מנשוא, שאין לה זכות קיום. פשוט כך.
בזמן שהעסקונה החרדית זעמה על כך שדרישותיה לא מולאו, שלוש משפחות בישראל התבשרו על בניהן הצעירים שנהרגו בעזה. משפחה מרוסקת נוספת מיהרה לבית החולים כדי לשהות לצד חברם של השלושה, שנפצע קשה באותה התקרית. אלוהים יודע כמה שחוקים היו הארבעה בעזה, כי אין מספיק חיילים חדשים שיחליפו אותם מדי פעם. כמה פצעים בנפש הם חוו לאחר ששכלו חברים.
במשך 21 חודשים נמנעה הממשלה מעסקת חטופים שתסיים את המלחמה בעזה, וגם מגיוס חרדים. בידה האחת ניצלה את נאמנותם נטולת התנאים של הלוחמים, ובידה השנייה הגנה על העסקונה החרדית בתירוצים דלוחים. כל זאת כשהיא משדלת את הציבור המשרת בטענות נבובות על הצורך ב"שיתוף פעולה" עם החרדים ועל רעיון ה"גיוס בהדרגה", שמשמעותו משיכת זמן עד שאפשר יהיה להכשיר את הקומבינה הרקובה.
מה משנים התירוצים? הרי בפועל, במשך 21 החודשים שבהם לוחמינו חירפו נפשם בכל חזית, המשיכה הממשלה לתמרץ בכסף רב את אי-הגיוס. כל עוד אין סנקציות כלכליות חדות על השתמטות המונית, בין אם של יחידים ובין אם של ישיבות, המשמעות היא שממשיכים לתמוך בתפיסה הישנה. שממשיכים לתמרץ כלכלית את מודל "נמות ולא נתגייס", בעוד נציגות המשתמטים בכנסת מצביעה על החלטות מלחמה. זהו מצב בלתי נסבל.
לא ייתכן שאיזה ראש ממשלה שהוא ידון עם איזה יו"ר ועדת חוץ וביטחון שהוא על הדרך להרחבת מעגל המשתמטים, בשעה ששלושה צוותים עושים את דרכם לשלושה בתים עם בשורת איוב. לא ייתכן שממשלה תתעלם מהיקפי השחיקה והפוסט-טראומה, ותשלח חיילים לקרב כי מדובר במלחמה קיומית, בעודה מתנהלת בכפפות של משי מול דרישת ההשתמטות של החרדים כאילו לא מדובר במלחמה קיומית. הדברים האלה לא יכולים עוד להתרחש במקביל.
המילים המפולפלות לא משנות. מה שמשנה זה המעשים והכסף. כבר שנתיים כמעט שהממשלה הזו שמה הרבה כסף על "פיצוי" לחרדים, שזועמים על דחייתו של חוק השתמטות שפוגע בצבא ומנוגד לרצון הרוב במדינה. המשמעות היא המשך טיפוח התפיסה השגויה. המשמעות היא טיפוח תקוות אצל הנציגות החרדית, שחושבת שאולי פעם עוד תוכל לסחוט השתמטות קולקטיבית ללא סנקציות כלכליות, ולא משנה מאיזו ממשלה.
מרבית העם הבין מזמן: במצב הזה, ההנהגה החרדית אינה יכולה להמשיך להשתתף בהנהגת המדינה. שום דבר לא יקרה פה "בהדרגה" או "בהסכמה" – הפער התפיסתי גדל עם השנים ונעשה עמוק מדי. האפשרות היחידה היא לשבור את התפיסה הזו, ולהפסיק לגרום להנהגה החרדית להאמין שתהיה ממשלה כזו או אחרת שתסכים לדרישתה.
ומילה לנציגי הממשלה, שמאז המשבר מנסים למזער נזקים ולמכור לציבור סיפור מרוכך: אל תספרו לנו על "תהליך" או "דינמיקה" של גיוס, ואל תטענו שהסנקציות "לא יעבדו" כי הן לא יגרמו לכל לומדי התורה להתייצב בבקו"ם. הפסקת המימון של התפיסה המעוותת הזו היא הדבר היחיד שיפורר אותה עם הזמן. נכון שלא כולם יתגייסו באופן מיידי, אבל חלק לא קטן יתייצב בבקו"ם אם יאמין שבאמת אין שום אפשרות אחרת.