כבר שנה וחצי שאני מדבר על זה וכותב את זה, ולשמחתי מסתמן שזה מגיע סוף סוף – לאחר שנה וחצי של התמהמהות והסתמכות כמעט מוחלטת רק על המאמץ הצבאי (שנחל הישגים צבאיים אבל לא הביא לפירוק חמאס כשלטון וכרעיון), השבוע זה קורה – כל מי שקצת מבין את חמאס ומה חשוב לו באמת, יודע שהשבוע אנו מתחילים, לראשונה, לטפל במרכיב הכוח העיקרי של הארגון – האוכלוסייה והריבונות.
עד כה הייתה אסטרטגיה של התנגשות צבאית עם חמאס. זו אמנם פגעה בו משמעותית, אך תפיסתית מציבה אותו כיריב "שווה" לישראל כשמעשית זה כמובן רחוק משם. הפעולה הזו לא הצליחה לערער את משילותו ברצועת עזה, למרות כל החבטות הצבאיות שספג. מכאן והלאה, גם אם מדינת ישראל לא המשיגה זאת לעצמה, הרי מדובר בשינוי עמוק באסטרטגיה לכיוון אסטרטגיה של "ייתור", קרי הפיכתו של חמאס למיותר בעיקר בעיני האוכלוסייה.
הייתור ניצב על שתי רגליים עיקריות – האחת, האוכלוסייה תקבל מזון וסיוע לראשונה מגורם שאינו חמאסי (ארה"ב) וחמאס עצמו, מעבר לאובדן רכיב המשילות, גם לא יקצור עוד הכנסות כלכליות קריטיות עבורו בעיתוי הנוכחי. הרגל השנייה – תוכנית ההגירה מרצון שקורמת עור וגידים בימים אלו, ובין אם ישימה בהיקפים המדוברים ובין אם לאו, תפגע מאוד ברעיון שאותו ביקש חמאס לשווק באמצעות ה-7 באוקטובר – "ממגן ומקדם פלסטין" לכזה שפוגע בה וגורם לנכבה שנייה.
זה אמור להיות אפקטיבי פי כמה מהלחץ הצבאי, שאין לוותר עליו והוא אמור לגבות את שתי הרגליים האלו כעמוד שידרה, ולהערכתי יהפוך את הלחץ התפיסתי והכלכלי על חמאס לבלתי נסבל, ולהבדיל מהצבאי שמתברר שאיתו חמאס יכול לשרוד, כך שהארגון בנסותו לעצור את המגמה המסוכנת יסכים לשחרור חטופים, ויתכן אף לוויתורים מרחיקי לכת כמותם לא ראינו בעבר.
ייתור חמאס 1 – חלוקת המזון ע"י גורם אחר
השיטה: פתיחת מרחבים הומניטריים בהובלה אמריקנית ובמעטפת ביטחונית ישראלית. הגדול והראשון בהם יהיה המתחם שייפתח בדרום הרצועה באזור מורג – כ-120 אלך עזתים צפויים להגיע למתחם, לעבור בידוק ולקבל סיוע הומניטרי באיכות וברמה גבוהה. החלוקה תהיה קמעונאית (ולא סיטונאית) פר משפחה עם רישום שבועי ובהיקף המתאים לגודלה של המשפחה.
סטטוס כיום: גורמי החלוקה האמריקניים, אנשי חברת האבטחה GHF, נמצאים בשטח ומיועדים להתחיל לפעול באחד הימים הקרובים. מימון הפעילות ייעשה מקרן ייעודית של תרומות שהוקמה לעניין, ויהיה צורך לעבותה בתרומות כדי להחזיק את הפעילות לאורך זמן.
הערכה: בתרחיש הסביר מאות אלפים מהעזתים ינהרו למרחבים הללו כדי להיות קרובים למוקדי חלוקת המזון והסיוע ולהימלט מאימת התמרון הצבאי ומאימת חמאס. "חוויית ההצלחה" תאפשר מודל זהה במרכזים ההומניטריים הבאים שייפתחו מזרחית לחאן יונס ודרומית לציר נצרים.
משמעות: לראשונה במלחמה הזו נלקח מחמאס המנוף העיקרי שלו על האוכלוסייה ולראשונה בעזה – ציבור עזתי שאינו כפוף עוד למרותו של חמאס ואינו תלוי בו למחייתו. סיכונים: סביר שחמאס לא ימהר לתקוף את הגורמים האמריקניים ברצועה (אנשי חברות האבטחה הפרטיות), ושיהסס מאוד לקחת מזון מפוקח וספור ישירות מפיהן של משפחות, דבר שיעורר עליו תסיסה עזה.
התפתחות סבירה: תהליך ייתור חמאס נתפס בעיני חמאס כבלתי הפיך (בניגוד לשיקום הצבאי) והוא ישאף לעצור אותו מוקדם ככל האפשר. הדרךף לעצור תהיה באמצעות שחרור חטופים בשלב ראשון, ויתכן שבשלבים הבאים נראה מחמאס ויתורים גדולים יותר למען שרידות אישית של אנשיו (במקביל- חמאס עזה שרוי במקביל במשבר כלכלי קשה ולפי דיווחים אין ביכולתו לשלם כהלכה משכורות לפעיליו).
אסטרטגית: חמאס יהפוך מיותר, יאבד את הרלוונטיות שלו בעיני האוכלוסיה ויסבול ממשבר כלכלי חריף מאוד ומהיעדר מזון, דבר שיוביל בהדרגה לסיום המלחמה בעזה, בתנאיה של ישראל.
ריכוז האוכלוסייה בדרום הרצועה וסביב המרכזים ההומניטאריים יאפשר להתחיל לקדם את תוכנית ההגירה מרצון לכל עזתי שיבחר בה.
מרכיב קריטי מאוד – הזמן. דרושה חווית הצלחה מאוד מהירה הן באשר לאשראי האמריקני שאינו מצוי בשפע, והן באשר למימון הפעילות לאורך זמן.
זה המודל שהיה על ישראל ליישם עוד מתחילת שנת 2024 כחלק מהמאמץ האזרחי נגד חמאס, במקביל לזה הצבאי. אי יישומו האריך מאוד את משך הלחימה וגבה מחירים. מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא.
ייתור חמאס 2 – יישום תוכנית ההגירה מרצון כבסיס לשיקום רצועת עזה.
השיטה: פתיחת מעברים ליציאה מעזה לקראת חיים חדשים במדינות אחרות מחוץ לעזה למי שיבחר להגר, בתמורה להטבות כלכליות ואחרות.
סטטוס כיום: בישראל החלה לפעול מנהלת הגירה ייעודית. כיום מתנהלים מגעים עם כמה מדינות באפריקה במטה להגיע להסכמות על קליטת מהגרים מעזה. יש כבר מדינות שהביעו נכונות לקלוט, וכעת נסוב הדיון על המימון ועל התמורות שכל אחת מהמדינות מבקשת לקבל (כסף, תמיכה אמריקנית בנושאים פוליטיים שונים ועוד, כולל דרישות שישראל לא מוכנה להן).
הסכמה לקלוט זה רק חלק אחד מהתוכנית. החלק השני והחשוב הוא תוכנית קליטה סדורה ומפורטת – הקמה ופיתוח של יישובים ייעודיים, יצירת תנאי מגורים, מסגרות חינוך לילדים ותעסוקה למבוגרים.
הערכה: מסקר שביצע (תחילת מאי) מכון הסקרים של חליל שקאקי עולה כי מיעוט גדול מאוד מהעזתים (43 אחוזים) מעוניין להגר מעזה, ו-49 אחוז מהעזתים אמרו שיפנו לישראל ישירות כדי לקדם את יציאתם מעזה. במספרים כאלה, ניתן להעריך שתהיה היענות גדולה של לפחות מיליון עזתים להגירה.
כמו בתוכנית חלוקת המזון, גם כאן הטיפול וסל הקליטה צריכים להיות איכותיים וברמה גבוהה כדי ליצור "חווית הצלחה" לכל מהגר שמבקש לבנות מחדש את חייו במקום חדש – בית, קהילה, פרנסה, חינוך. המהגרים הראשונים צפויים לדווח לאחור לבני משפחות, חברים ומקרובים שנותרו בעזה, על התהליך ועל הקליטה. הצלחה, סבר שתמשוך רבים נוספים להגר מעזה.
סיכונים: המימון. כרגע המימון מקורו בישראל, בארה"ב ובארגונים בינ"ל. יש גורמים אוונגליסטים שהביעו נכונות לתרום ולגייס כספים שישרתו את סל הקליטה במדינות הקולטות.
הזדמנויות: האוכלוסיה שתתרכז באזורים הסטריליים סביב מרכזי הסיוע ההומניטארי וחלוקת המזון היא המאתר הזמין להוצאת התוכנית אל הפועל ללא חשש מחמאס.
חשוב להבין, בין אם תצלח באופן מלא ובין אם לאו, תוכנית ההגירה מרצון תשפיע מהותית על חמאס כבר עם תחילת מימושה – היא מאיימת עליו תפיסתית וסותרת לחלוטין את סיבת קיומו של הארגון (RAISON D'ETRE) – ממגן פלסטין לזה שאחראי על פגיעה בה. סביר שהוא ינסה לעצור אותה, בדומה לתוכנית חלוקת המזון, פחות בכוח הנשק מול במצבו הנוכחי, ויותר אולי בדמות הסכמה לשחרור חטופים בתמורה לעצירה בהפעלה ו/או אף הגעה למסקנה מרחיקת לכת שאיבד את מרכבי הכוח העיקרי שלו ומכאן להסכמה על פירוק מנשק והגליית פעיליו מהרצועה בדומה לנעשה עם אש"ף בבירות במלחמת לבנון הראשונה.
להערכתי, אם תיושמנה היטב, שתי הרגליים הללו הן נקודת התפנית במערכה לכיוון של הישג בלתי הפיך, שיביא הן לשחרור חטופים בניסיון לעצור את הסחף, ולפירוק חמאס מרגע שהמרכיב העיקרי בכוח שלו נלקח ממנו.
לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים.
