התנועה הקיבוצית קיימה אתמול (רביעי) את טקס ההתייחדות השנתי לזכר 3,578 חללי התנועה, שנפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה.
במהלך הטקס, שהתקיים באנדרטת חללי הקיבוצים ביער הקיבוצים שבמועצה האזורית מגידו, נחנך הקיר החמישי באנדרטה, שעליו נחקקו שמותיהם של 419 בנות ובני הקיבוצים, שנפלו ונרצחו בטבח השבעה באוקטובר ובמהלך מלחמת חרבות ברזל.
"בסיוטים הכי קשים שלנו לא יכולנו לדמיין שקיבוצים במדינת ישראל, 115 שנים אחרי הקמת הקיבוץ הראשון, יעברו טבח, שריפה, הרג, חטיפה", ציין מזכ"ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה – "בשבעה באוקטובר קיבוצים דיממו וחרבו, וחבריהם נרצחו בביתם, ביחד עם שכניהם שעטפו במשך שנים את הנגב המערבי, אזרחים – זקנים, נשים וטף. צעירים נורו למוות בעודם רוקדים, יחד עם שוטרים שניסו להגן עליהם במנוסתם. חיילות וחיילים שהיו הראשונים להיות עבור כולנו נפלו חלל, וכך רבים וטובים כל כך, חיילי סדיר ומילואים, אבות ובנים – 'מגש הכסף' שעליו ניתנה מדינת היהודים".
שמחה ציין עוד כי שנה ושמונה חודשים עברו מאז אותו יום נורא, ו-58 חטופים עדיין שבויים במנהרות חמאס בעזה. "הלב נשרף. מבעד להפגנות, למחאות, למאבק בחירוף נפש להשבתם, נשמע קול דממה דקה. השיבו אותם אלינו, הם בשר מבשרנו, בלעדיהם לא נוכל להשתקם".
את דבר משפחות חללי פעולות האיבה נשאה שורדת השבי חן גולדשטיין אלמוג, שאיבדה את בעלה נדב גולדשטיין ז"ל ובתה סמ"ר ים גולדשטיין אלמוג ז"ל, שנרצחו בביתם בכפר עזה בשבעה באוקטובר.
"גם היום, 586 ימים מאז האסון שנפל עלינו, אנחנו לא יכולים לחזור להתגורר בכפר עזה. לא תמיד ברור לנו לאן אנחנו שייכים. תחושת התלישות והמעברים הרבים הנדרשים מאיתנו ממקום זמני אחד לאחר, מבלי לדעת היכן נוכל לבנות שוב את ביתנו ולהרגיש בו בטוחים, הם קשים מאוד".
בהמשך דבריה היא אמרה: "כבר למעלה משנה ושבעה חודשים אנו בטראומה מתמשכת, שלא ברור מתי תבוא לקיצה. לא נוכל באמת להשתקם אם לא נצליח לסיים את הלחימה ולהחזיר את כל 58 החטופים והחטופות – החיים והנרצחים – חזרה למשפחותיהם ולעם כולו, שרוצה וצריך אותם בבית".
