פגשתי את רומף במלון פריזאי לשיחה לקראת צאת הסרט, במסגרת סדרת מפגשים שמארגנת ממשלת צרפת בין יוצרי וכוכבי הסרטים הבולטים של השנה לתקשורת מרחבי העולם. בפתח השיחה, התוודיתי כי מתמטיקה היה המקצוע שהכי הפחיד אותי בתיכון. "גם אותי!", היא אומרת. "הייתי כל כך גרועה!".
אז איך נכנסת לדמות של מתמטיקאית מדופלמת?
"זה כמובן היה אתגר גדול. אמרתי לעצמי – נכון, אני לא אוהבת ולא מבינה מתמטיקה, אבל איך אני הופכת את זה לשלי? הייתי צריכה לחקור את הדמות ולגלות אותה. מה גיליתי? מרגריט היא בחורה שלא אכפת לה מכולם – מתמטיקה היא מבחינתה הדבר החשוב היחיד, הדרך היחידה לחיות ולשרוד. כל השאר – הגוף שלה, תחביבים, העולם שבחוץ, לא חשובים, והיא לא מרגישה בנוח איתם. מתמטיקה היא בשבילה עניין של חיים ומוות".
ועכשיו, את מסתכלת על מתמטיקה בצורה אחרת?
"לצורך העבודה על הסרט, ערכתי תחקיר מעמיק ובעיקר הייתי בליווי צמוד של אריאן מזרד, שהיא אחת המתמטיקאות הכי מהוללות בצרפת. דיברנו הרבה, והיא דיברה על מתמטיקה כאמנות. בכל פעם שדיברה על נוסחה מתמטית כלשהי, היא היתה אומרת לי – תראי כמה זה יפה, זה מניפיק, זה פואטיק. הבנתי דרכה שמתמטיקה היא לא רק מחקר למען קידום האנושות או למטרות רווח – יש אנשים שעושים את זה מתוך תשוקה ליופי של המתמטיקה".
"זה לא שאני מבינה יותר במתמטיקה, אבל אני מבינה את היופי שיש בזה, ומבינה למה מישהו מתעניין בזה ומה הוא מוצא בזה, ואני כבר לא מפחדת מזה – אולי גם כי אני כבר לא תלמידה, ואלה לא שיעורי בית מבחינתי".
הסרט מראה עד כמה עולם המתמטיקה לוקה באי שיוויון מגדרי.
"נכון, יש מתמטיקאית אחת על כל שלושים גברים. הכל מתחיל בצורה שבה החברה שלנו מסלילה בנים ובנות כבר מילדות: מעודדים בנים לעסוק בתחום, אבל בנות לא מקבלות עידוד דומה. הדברים האלה מתחילים להשתנות, אבל לאט לאט. עם זאת, כשניגשתי לדמות של מרגריט, לא חשבתי על המגדר שלה או על המיניות שלה. מה שחשוב אצלה זו התשוקה למתמטיקה. היא לא מודעת לכך שהיא אישה, היא לא מבדלת את עצמה והיא אפילו לא שואלת את עצמה שאלות בנושא".
