עזבו אותנו ממנהלות, פרויקטורים, כשלי תיאום, אוזלת יד, מינויי מקורבים וקומבינות פוליטיות. ההצעה של עידן, להקים גוף אחד, נקי, שירכז את כל ההתמודדות עם המפונים, היא הכי הגיונית בעולם.
ומדהים שעד רגע זה, בממשלה מנופחת עם 38 שרים, רובם מיותרים, 5 סגני שרים, 33 משרדי ממשלה, אין ולו אדם אחד שיכול לרכז את הטיפול באלפי אזרחים שפונו מביתם. ואם זה גדול על שר מיותר אחד, איך עדיין לא קם כוח משימה של כמה מיותרים יחד? לא ועדה. לא דיון. כוח ביצועי, עם זרוע אחת שתטפל בפינוי, השנייה במיצוי זכויות, השלישית בזירוז הבירוקרטיה והרביעית בשיקום הפיזי של הבתים.
אבל זה לא קורה, כי רוב השרים שלנו עסוקים בלא לעשות כלום. שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אורית סטרוק, יכולה להירתם למשימה לאומית אמיתית ודחופה, כמו דאגה למפוני פתח תקווה. גילה גמליאל, שרת חדשנות המדע והטכנולוגיה, שצייצה בגאווה "כמו שהתחייבתי, לאיראן לא יהיה נשק גרעיני – נקודה!", מוזמנת לטפל בהשלכות הביצוע המדהים שדפקה בפורדו. גם חיים ביטון, שר בלי תיק במשרד החינוך, לא עסוק עכשיו יותר מדי, בטח כבר עם סגירת מערכת החינוך ופתיחת חופשת הקיץ בחטיבות הביניים והתיכונים. תעשה משהו.
