אף עם ושום אומה לא הקימו, בנו, פיתחו והפריחו מדינה עצמאית כמו היהודים הישראלים, שהוכיחו זאת למעשה ובמציאות ב־77 שנים. מדינת ישראל, בתחומים רבים, היא סיפור הצלחה שאין לו אח ורע בהיסטוריה המודרנית, ואולי בקורות העמים בכלל.
אף מדינה שקיבלה את עצמאותה בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה כתוצאה מחיסול הקולוניאליזם, לא ניצלה את עצמאותה והפיקה ממנה תועלת בדומה למה שמדינת ישראל הוכיחה. דווקא בשנים הראשונות לקיומה, ביצעה ישראל את אחד הפרקים המדהימים בסיפור הצלחתה. קליטת מאות אלפי יהודים, רבים מהם ניצולי שואה, שהפכו לאזרחים רגילים, לא שונים מילידי הארץ.
ישראל היא סיפור הצלחה מיוחד וייחודי, שנבנה, התחזק, התעצם והגיע לשיאים בזמן שהמדינה ואזרחיה היו מוקפים במדינות אויבות, שונאות, חשופים למלחמות קטלניות שנכפו עליה ושגבו קורבנות ואבידות בנפש. גם בימים שנקראים כתיקונם, ישראל הייתה מטרה לפעולות טרור רצחניות בשטחה מצד ארגוני טרור ומחבלים, ונאלצה ליזום או להגיב במבצעים צבאיים שסחטו מהמדינה משאבים עצומים.
הצרות האלו, ששום מדינה עצמאית דמוקרטית לא התנסתה בהן, לא הפריעו, לא שיבשו את יישומן היומיומי, השגרתי, הכמעט מובן מאליו, של יוזמות, תוכניות, המצאות והתפתחויות – שביצוען והפיכתן למציאות הציבו את ישראל בתחומים מסוימים במעמד של סמל, דוגמה ומופת בעולם החופשי. סיפור הצלחה, כבר אמרנו.
ארצות לא מעטות בזירה הבינלאומית לא אהבו ואינן אוהבות את מעמדה של ישראל והמוניטין שלה כמעצמה אזורית עם שובל כל כך ארוך, אמיתי ומרשים של הישגים. עובדה מטרידה ומעצבנת זו מורגשת במיוחד במטה הראשי של האו"ם בניו יורק, והיא באה לידי ביטוי קבוע במספר ובקצב הצעות החלטה וגינויים לישראל.
זאת לא רק תוצאה של עוינות מובנית נגד ישראל, המעוגנת בארגון העולמי ובעובדה שקיים רוב אוטומטי של ארצות מוסלמיות וגוש של מדינות אנטי־ישראליות שאינן מכירות בקיומה ובעצמאותה של מדינת היהודים. העוינות הזאת, להערכתי (כמי שמכיר מקרוב את הלכי הרוח במסדרונות בניין האו"ם בניו יורק), היא גם תוצאה של קנאה, צרות עין ורוע לב כלפי מדינה שאזרחיה הוכיחו ומוכיחים כיצד הם בנו עצמאות דמוקרטית אמיתית, שמהווה בסיס להישגים, ומהם כאלה בלעדיים. והמדינה הזאת, אלוהים ישמור, היא מדינה יהודית, של יהודים, נשלטת בידי יהודים.
ראו הוזהרתם
עם סיומו של יום העצמאות יש לזכור, וליתר דיוק חובה לזכור, עניין חשוב במיוחד. סיפור ההצלחה שישראל מוכיחה ומייצגת נוצר, התפתח והתעצם בזכות אזרחים ואזרחיות, עסקנים ופעילים, פוליטיקאים ואישי ציבור, שמהות חייהם הייתה כבוד, הערכה, התחשבות בזולת, הכרה והבנה כלפי דעות והשקפות – גם אם הן אינן בדיוק מקובלות עליהם ועליהן.
המשך קיומו של סיפור ההצלחה ההיסטורי, הבלתי רגיל, תלוי ועומד על הלכי רוח של פיוס, של נכונות ומוכנות להקשיב – גם אם לא להסכים, ואפילו להתנגד לדעות וליוזמות של הזולת, של העסקן, של הפוליטיקאי שאני לא אוהב. התופעה שסיפורי ההצלחה פוחדים ממנה היא קיצוניות, קנאות, פנטיות. אם היה לסיפור כושר דיבור, הוא היה אומר, זועק: "ראו הוזהרתם".
