כמו בכל פעם, גם את ההנחיות החדשות שלו, פרסם אתמול פיקוד העורף בפייסבוק שלו, המונה מאות אלפי עוקבים. אלא שהפעם הפך הדף תוך שניות ל"חדר זעם" של הורים מתוסכלים. יש הניח, שאלמלא היה מדובר במרחב וירטואלי, הוא יכול היה לסכן את מי שעבר בסביבה.
"תחזרו לעבוד", כתבה יעל, "תשאירו את הילדים בבית. אין תחב"צ, אז תגיעו ברכב. תעמדו בפקקים. תזכרו שאנחנו עדיין בזמן מלחמה. מסתמן שהשיקול הכלכלי ניצח. בהצלחה". טל כמעט יצא מדעתו: "הילדים בבית, העבודה מחוץ לעיר, מיגוניות כמעט ואין בדרכים וגם ככה הודעתם שהן לא מגינות… אז בואו ניתן לאוכלוסייה לנסוע לעבודה, להשאיר את הילדים לבד בבית, ומדי פעם לאורך היום יעופו עליהם טילים בגודל של בניין. פששש. עורף חזק. מה נסגר איתכם? או שמסיימים וסוגרים את הסיפור או שלא!".
פיקוד העורף, מצדו, לא נשאר אדיש. בכל זאת, מדובר בגוף הסברה. אבל מישהו שם כנראה החליט שזה הזמן להפעיל את מחלקת שירות הלקוחות, והגיב באדיקות לכל פוסט ולכל תגובה, עם אותה תשובה שוב ושוב, כאילו אנחנו בסשן של צ'אט-בוט ולא במציאות של אזרחים תחת אש.
כשהורים שאלו מה עושים אם נתקעים בפקק בלי מיגונית, בלי לאן לברוח, התקבלה שוב ושוב אותה מנטרה לא רלוונטית לסיטואציה של "נתיבי איילון", לדוגמא: "לצאת מהרכב, להתרחק מהמנוע והדלק, לשכב עם הידיים על הראש". איפה לשכב בדיוק כשכמעט אין שוליים ועשרות מכוניות נמצאות מטר ממך? תענוג. מירי רגב בטח היתה אומרת על זה "תהנו מהחוויה".
אבל זה עוד כלום, לעומת התשובה שקיבלה קטיה כשזעקה: "מנותקים!!!! עד שהילדים לא במסגרות – אין איך לעבוד". בפקע"ר השיבו לה: "קטיה שלום. על פי מדיניות התגוננות שיצאה ביום רביעי 18.6 – בייביסיטר, מנקה, מורה פרטי ונותני שירות בבית הלקוח – אין הגבלה על תנועה ועבודה בבית הלקוח".
קולטים? זה מה שהמדינה אומרת להורים שצריכים לצאת לעבודה תחת אש: תשלמו לבייביסיטר ותצאו לעבודה. אם ייפול טיל, נחזיק אצבעות שהמנקה תדע לרוץ עם הילדים לממ"ד, ואם לא, זאת בעיה שלך. ככה מעבירים אחריות מהמדינה אל הפרט, מהמערכת אל ההורה, מהביטחון הלאומי אל הכיס הפרטי.
