פעם, שדרות ירושלים הייתה העורק הראשי שחיבר בין תל אביב לבת ים. השדרה הארוכה, שחוצה את יפו מדרום לצפון, הייתה מלאה אוטובוסים, מכוניות, הולכי רגל ועסקים שוקקים. היום, אחרי שנות עבודות הרכבת הקלה, היא אמנם שקטה, יפה ונקייה אבל ריקה.
מאז שהחלה הרכבת הקלה לחלוף בה כל כמה דקות, הרחוב עבר מהפך. האספלט הוחלף בריצוף מוקפד, עצים ניטעו, שבילי אופניים סומנו, והמכוניות כמעט נעלמו. אבל יחד עם השינוי התחבורתי השתנתה גם הדינמיקה המסחרית.
ביום חול רגיל, בצהריים, קשה למצוא ברחוב אנשים שמגיעים במיוחד לשם. בעלי העסקים נראים יושבים בפתח החנויות, ממתינים למישהו שיעבור.
"פרט לדיירים שגרים כאן וממשיכים להגיע לקנות אין כמעט תנועה של אנשים", מספר לנו ירון, בעל בית קפה ותיק בשדרה. "פעם היו כאן אוטובוסים בלי סוף, אנשים היו קופצים לקנות משהו תוך כדי. היום אנשים באים במיוחד רק אם הם גרים פה, וזה לא מספיק".
השקט והפסטורליה אולי קסומים לדיירים, אבל בעייתיים לעסקים. עמוס, תושב השדרה, לא מהסס לומר את דעתו: "את האמת, אני גר פה שנים רבות, עוד מהתקופה שכל קווי האוטובוס היו חולפים פה. אין ספק שמבחינת מגורים, הרחוב הפך למדהים, שקט, ירוק, רגוע. אבל אני רואה חנויות שנסגרות, וזה כואב. חבל על בעלי העסקים".
יש גם מי שהאמין שהרכבת תביא דווקא חיים חדשים לשדרה. "כששמעתי שהולכת לעבור פה הרכבת הקלה, הייתי בטוח שזה יכניס המון תנועה, שיחזרו אנשים כמו פעם", אומר אמיר, שעבר לגור בקרבת מקום, "אבל בינתיים, זה מרגיש כמו רחוב שעבר שיפוץ בשביל התושבים בלבד, לא עבור אורחים או קונים מבחוץ".
כך, שדרות ירושלים החדשה אולי נראית נפלא לעין אבל מתחת לפני השטח, הרחוב עוד מנסה למצוא מחדש את קצב החיים שלו. השאלה הגדולה היא אם השדרוג התחבורתי והאסתטי גם יצליח, בסופו של דבר, להחזיר את האנשים והפרנסה לשדרה שהייתה פעם הלב של יפו.
