תספרי על תהליך העבודה על לוק האירוויזיון.
"זה מסוג הפרויקטים שאני הכי אוהבת. כל כך כיפיים וממלאים, זה לייצר משהו שלא קיים. פרויקטים בהם התפקיד שלי הוא בעצם לחבר בין כל הדברים, לראות את התמונה המלאה מלמעלה (כולל כל עניין הבמה, התאורה וכיוב'). שמחתי שויוי בלאיש נבחר לעצב השנה את הבגד לאירוויזיון, אני כל כך מעריכה אותו, הוא אמן. ואני חיברתי לפרויקט את מעצבת התכשיטים קרן וולף. ברגע שויוי שמע שמכנסיים איט איז הוא אמר 'וואו מהמם, קדימה מכנסיים'. גם אני וגם ויוי הלכנו עם יובל, עם הרצונות שלה. בשלב הבא הבנו ממנה שאלמנט הידיים זה משהו שמאוד חשוב לה. היא שרה עם הידיים, מדברת עם הידיים, והיא אוהבת את ידיה (הכל כך יפות) ואת הציפורניים, זה חלק מהשואו. החלטנו שלשם אנחנו הולכים ואת זה ממקסמים – בין אם זה באמצעות השרוולים המדהימים דמויי הכנפיים שויוי יצר, או התכשיטים שקרן עיצבה לה. הכל נמצא בידיים. יש איזה רגע שגם רואים את התכשיטים, וזה מאוד משמח אותי שתהיה להם נוכחות".
ומה לגבי הבחירה ללכת על שחור?
"הסתכלנו על יובל, ראינו את השיער השחור שלה, ראינו אותה, והרגשנו ששחור יעשה לה הכי טוב. יש משהו בבמות האלה שמבקש המון ביטחון, המון כוח, והרגשנו, גם אני וגם ויוי, שזה יוציא אותה הכי חזקה. אני מאוד שמחה שהבגד שחור, אני מרגישה שאנחנו נמצאים במדינה שלנו במקום קצת חשוך. אנחנו במלחמה, בהישרדות יומיומית שלא יודעים מה יהיה מחר. הצבע הזה בעיניי מייצג אותנו בנקודת זמן זו. אי אפשר להתעלם מכך. אבל(!), יש בשחור גם נקודות אור. 'מחושך לאור', זה מה שאני אומרת לאנשים כבר שבועות. וזו הכוונה של הבגד – מעבר לעובדה שזה פאוור-סוט עם הכתפיים העוצמתיות-מחודדות הכי יפות שויוי עשה, שמהן יוצאות כנפי ציפור, כאילו וואו! היא תעמוד על הבמה, תפתח את הידיים, והציפור הזו הולכת לצאת ליום חדש. מהחושך לאור הזה מסמל תקווה".
