נתחיל בחוב הלאומי. נכון לשנת 2025, החוב הלאומי הגיע לכ-1.33 טריליון שקל – מדובר בגידול של יותר מ-280 מיליארד שקל וכרגע הוא צפוי לגדול עוד ועוד. במקביל, יחס החוב לתוצר של ישראל עלה מ-60.9% בסוף 2022 ל-69% בסוף 2024. מדובר בזינוק חד שמוחק את ההישגים של צמצום החוב בעשור האחרון.
צמיחת התוצר של ישראל בשנת 2021 עמדה על 8.1% – הצמיחה השנתית הגבוהה ביותר מאז שנת 2000. בשנת 2024 הצמיחה השנתית של ישראל הייתה 1% בלבד – כלומר האטה חדה בצמיחה שלנו והמשמעות ארוכת הטווח של זה, היא שאנחנו הופכים למדינה ענייה יותר.
אבל אלו מספרים גדולים שמעניינים רק אנשי כלכלה ורוב הבוחרים לא עוסקים בהם בדרך לקלפי.
אז בוא נדבר על מדד יוקר המחייה שטיפס ב-3.2% ב-2022 ואז ב-1.6% ב-2023, 1.6% ב-2024 וכרגע, כמעט בעוד 2% נוספים ב-2025. ולאור הפעילויות של הממשלה, שמשקיעה יותר כסף בהסכמים קואליציוניים מאשר בהורדת מחירים, יוקר המחייה צפוי לגדול בעוד אחוזים ניכרים.
כרגע, רמת יוקר המחיה בישראל מהגבוהות במדינות ה- OECD- רק בשווייץ ואיסלנד יוקר המחייה גבוה יותר מאשר בישראל. יש חישובים שמשקללים את התמ"ג וכוח הקנייה, ולפיהם ישראל היא המדינה היקרה ביותר ב-OECD. נהדר. אה, והעלות האפקטיבית של המס עלתה בכ-7%-8% בשנים האחרונות. בקטנה.
עכשיו, בואו נלך על חינוך, גם תחום באחריות הממשלה.
ממבחנים בינלאומיים (TIMSS 2023) עולה כי הישגי תלמידי ישראל בכיתות ח' ירדו ב-32 נקודות בממוצע בין 2019 ל-2023: מ-519 ל-487 נקודות במתמטיקה, ומ-513 ל-481 נקודות במדעים. מדובר בירידה החדה ביותר שנמדדה בישראל מאז 2007. הנתונים האיכותיים מצביעים על מגמה של ירידה בהישגים, בעיקר בתחום שפת אם, עם פערים ניכרים בין יישובים וקבוצות אוכלוסייה.
וברור שמאז 2022 ישראל ירדה במספר מדדים מרכזיים של ה-OECD: ישראל נמצאת כיום במקום השני מבין מדינות במדדי עוני, עם פער משמעותי מהממוצע, ומצבה החמיר גם במדד אי-השוויון (ג'יני), בו היא במקום השביעי מבין המדינות המפותחות. לפי המדדים של ה-OECD רק קוסטה ריקה מדינה ענייה יותר מאיתנו ושיעור הילדים שחיים בעוני בישראל עומד על כמעט 21% – שזה בערך פי 2 יותר מאשר הממוצע ב-OECD.
