מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, הנהגת ארגון הטרור חמאס, שבסיסה היה בדמשק ונהנתה מתמיכה משמעותית מצד המשטר של בשאר אל-אסד, החליטה לעבור לקטאר ולטורקיה.
מאוחר יותר חמאס מצא את עצמו נאלץ לפתוח מחדש את יחסיו עם המשטר הקודם. עם זאת, עם נפילתו, הוא היה בין הראשונים לברך את הממשל החדש, שהחליט במהרה "לדכא" את הפלגים הפלסטיניים השונים שנכחו בדמשק, כחלק מגישה כללית שמטרתה לשלוח מסרים חיוביים לישראל.
לפני כמה ימים הנהגת חמאס מצאה את עצמה מתמודדת עם אנקרה ודוחה, שאימצו את ההצהרה שפרסמה ועידת פתרון שתי המדינות שנערכה בניו יורק, אשר גינתה בבירור את "התקיפות שביצע חמאס נגד אזרחים". בינתיים, היא עדיין ניצבת בפני הדילמה של סירובה של ישראל, בתמיכת ארצות הברית, להגיע להסכם הפסקת אש שאינו מוביל לכניעה מוחלטת.
ההצהרה עצמה כללה קריאה "שהממשל, אכיפת החוק והביטחון ברחבי השטחים הפלסטיניים יהיו מופקדים בלעדית בידי הרשות הפלסטינית", ובמקביל דרישה מחמאס "לסיים את שלטונו בעזה ולמסור את נשקו לרשות הפלסטינית". לדברי מקורות שעקבו אחר ההצהרה, הדבר עורר זעזוע בשורות הארגון, בייחוד בכל הנוגע לגיבוי של קטאר וטורקיה.
הצהרה זו משמעותה שמה שנדרש הוא חיסול מוחלט של חמאס – או לפחות הזרוע הצבאית שלו. אין פירוש הדבר שלא יהיו לכך השלכות ברמת עבודתו הפוליטית, במיוחד לאור העובדה שהיא מטילה עליו אחריות מסוימת למצב הנוכחי ברצועת עזה.
פרשן ערבי מציין שחשוב לעקוב אחר אופן ההתמודדות של הארגון עם ההתפתחויות הנוכחיות, משום שהוא נוטה לסכסוכים בין פלגים פנימיים – על אף שהוא טוען שזה לא באמת קורה. כמו כן, החממה האזורית הפוטנציאלית היחידה שנותרה היא איראן, המתמודדת בימים אלו עם אתגרים משלה.
