מייד לאחר שהותקפה, פתחה איראן במלחמה תקשורתית לעיצוב מציאות – עם מסרים סותרים ודרמטיים. מעקב וניתוח עומק של השיח האיראני חושפים לא רק את הלך הרוח האיראני, אלא גם את המצב בשטח.
האיראנים הופתעו מעוצמת התקיפה הישראלית. תגובתם הראשונה הייתה הלם: התקשורת הממלכתית דיווחה בבהילות על "תוקפנות ציונית בוטה נגד מטרות אזרחיות", והציגה עצמה כקורבן להפרת החוק הבינלאומי. המנהיג העליון, עלי חמינאי, עלה לשידור מיוחד ואיים בתגובה קשה שתביא ל"חורבן תל אביב", שפה קיצונית שהדגישה את מצוקת המשטר ואת הצורך המיידי להרתיע את הציבור.
הרטוריקה הסוערת בפרסית – ג'יהאד, שהידים ומאבק משיחי – חשפה צורך דחוף ללכד את הציבור אחרי שנים של משבר פנימי.
בתוך ימים ספורים השיח האיראני השתנה מקורבנוּת לנקמה ועוצמה. כשאיראן שיגרה מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, היא עברה לנרטיב של ניצחון ופנתה ישירות לאזרחי ישראל – מהלך פסיכולוגי שנועד לערער את העורף הישראלי וחשף פחד איראני מתגובה ישראלית קשה.
הפער בין המסרים האיראניים בפרסית לבין אלה ששוגרו לקהל בינלאומי באנגלית היה ברור. בתקשורת הפנימית הודגשו איומים ישירים ונקמה חסרת פשרות, תוך שימוש ברטוריקה דתית ולאומנית חריפה. לעומת זאת, באנגלית פנו הדוברים האיראניים לקהילה הבינלאומית בשפה דיפלומטית-משפטית, האשימו את ישראל בפשעי מלחמה והדגישו את זכותה של איראן להגנה עצמית. המסר באנגלית שאיראן "אינה מעוניינת בהסלמה" חשף צורך דחוף בהפסקת אש, שתאפשר למשטר להתארגן מחדש.
עם כניסת ארה"ב לעימות בתקיפת המתקנים התת-קרקעיים בפורדו ובנתנז, הפכה הרטוריקה האיראנית לאגרסיבית וחריפה יותר. האיראנים החלו לדבר על "מלחמת עולם" ועל כך שישראל אינה אלא "זרוע של האימפריאליזם האמריקאי". אז חשפה התקשורת האיראנית את חששה הגדול ביותר: בידוד בינלאומי ופגיעה קריטית בתוכנית הגרעין.
המתקפה הישראלית חשפה את חולשות איראן. פרסום מיידי של שמות ותמונות ההרוגים הבכירים בתוכנית הגרעין חשף מכה קשה בהרבה ממה שהמשטר ניסה להציג. בפועל, איראן איבדה את יכולתה להגיב וחשפה את מגבלות ההרתעה שלה. דיווחי מודיעין, בניגוד לטענות האיראניות על נזק שולי, אישרו כי הנזק למתקני הגרעין היה אנוש, והסבירו את הפאניקה מאחורי הרטוריקה האיראנית.
חוסר יכולתה של איראן להפעיל את חזבאללה חשף בעיה במודל ההרתעה שלה. איראן נרתעה מניהול חזית רב-זירתית, מחשש לאבד שליטה אזורית כוללת ומהכרה בעוצמת התגובה הישראלית-אמריקאית אם חזבאללה יצטרף לעימות.
ישראל זיהתה את איום התעמולה האיראנית ואת הסתירות הפנימיות שבה. היא חשפה את הפערים בין המסרים בפרסית לאלה באנגלית, והציגה את איראן כשחקן בלתי-רציונלי ומסית לטרור. למרות הבהלה הראשונית בישראל מהאיומים האיראניים, ההנהגה הישראלית מיקדה במהירות את השיח בהישגים בשטח: חיסול שדרת הפיקוד של משמרות המהפכה, הרס תשתיות גרעיניות והבהרה שישראל אינה חוששת לפעול ישירות ובתקיפות נגד איום קיומי.
בסופו של יום, למרות מאמץ התעמולה האיראני, המציאות בשטח ברורה: תוכנית הגרעין האיראנית ספגה מהלומה קשה וההרתעה נפגעה. המתקפה הישראלית אפשרה למשטר האיראני ליכוד זמני לאחר שנים של מחאה, אך מדובר באיחוד מלאכותי ושביר. המשטר בטהראן נותר חלש ופגיע מתמיד, ולכידות זו מסתירה זמנית את עומק המשבר. מנגד, ישראל הוכיחה בשדה הקרב ובתודעה כי לא תהסס להסיר כל איום קיומי – גם במחיר מלחמה כוללת.
שי גל הוא מומחה לפוליטיקה בינלאומית, ניהול משברים ותקשורת אסטרטגית. הוא פועל בזירה הגלובלית בנושאי אסטרטגיה גיאופוליטית ודיפלומטיה ציבורית והשפעתן על עיצוב מדיניות
