ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לאחרונה שהוא ישן במצפון נקי. זה הזכיר לי את הפתגם שאומר "הקשב תמיד לקול מצפונך, כי רק כשהוא צודק אתה שומע אותו". מצפון הוא המצפן המוסרי הצפון בתוכנו. אם ראש הממשלה ישן במצפון שקט, אות הוא כי אינו מקשיב לקול מצפונו.
לפני כחודשיים בדק המרכז לקידום ההגינות בישראל, באמצעות מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה, את מדד הגינות הממשלה בהובלת המדינה במלחמה. בסקר על מדגם ארצי מייצג גדול במיוחד (1,004 אנשים), התבקש הציבור לדרג את מידת ההגינות שמגלה הממשלה בסוגיות שונות של ניהול המדינה במהלך המלחמה.
הממצאים העלו כי רוב גדול של הציבור סבור שהממשלה לא נוהגת בהגינות כלפי קבוצות רבות באוכלוסייה: החטופים ומשפחותיהם, חיילי המילואים ומשפחותיהם, המפונים ותושבי היישובים שנפגעו, ובעלי העסקים שנפגעו. יתרה מכך, 70% מהציבור חושבים שהממשלה מעדיפה אינטרסים פוליטיים על פני טובת המדינה ואזרחיה. אם לאחר ציונים כאלה במדד ההגינות ראש הממשלה עדיין ישן במצפון נקי, יש לנו כנראה ראש ממשלה מנותק.
בהרצאתו המרתקת על מנהיגות מדבר האלוף (במיל') יורם יאיר (יה־יה) על מונח אחד שרק בהתקיימו מוכנים אנשים ללכת אחרי מנהיג: הזדהות. להזדהות זו יש, לדבריו, שלושה מרכיבים: המשותף, הדומה וההדדי.
מנהיג צריך להוביל למטרה המשותפת לו ולציבור ולא רק למטרותיו הפרטיות. מנהיג צריך להוביל על ידי דוגמה אישית ואינו דורש מהציבור מה שאינו דורש קודם כל מעצמו. ולבסוף, מנהיג צריך לכוון עצמו לא רק לפי המטרה שאליה הוא מוביל, אלא גם תוך התחשבות באנשים שאותם הוא מוביל – בהם, ברגשותיהם ובצורכיהם. אם תרצו, מנהיג צריך להוביל בהגינות – התייחסות בכבוד, ביושר ובהתחשבות כלפי הציבור שהולך אחריו. כעת מובן אולי יותר מדוע ההזדהות עם ראש הממשלה אינה מרקיעה שחקים, בלשון המעטה.
כאשר ממשל ג'ו ביידן הטיל עיצומים וצמצם את משלוחי הנשק לישראל מתוך ביקורת על מדיניותה, החלו לדבר אצלנו על כלכלת חימושים – הצורך לחשב ולמנן את קצב וכמות השימוש בתחמושת בהפצצות חיל האוויר. מטרת כלכלת החימושים הייתה לאפשר יצירת אורך נשימה הדרוש לניהול המלחמה.
נראה שכיום נדרשת לממשלה כלכלת חימושים מסוג חדש: כלכלת משאבים לאומיים. באופן ההובלה של הממשלה ובניהול מדיניות לא הוגנת, קיים ניצול בלתי מתחשב של המשאבים שמהם מורכב החוסן הלאומי שלנו: אמון העם בהנהגה; אמון העם בצדקת המלחמה והשפעתו על הנכונות להקרבה; המוטיבציה להתייצבות המילואימניקים ולנכונות לשאת בעול לנוכח עומס ימי המילואים וחוסר ההגינות והשוויון בחלוקת הנטל; המורל בציבור לנוכח התחושה כי השבת החטופים מתרחקת שוב ושוב ואינה בראש מעייניה של הממשלה; ההפסדים הכלכליים של המילואימניקים בגלל תקופות השירות הארוכות; ההפסדים הכלכליים של בעלי העסקים שנפגעו במלחמה; הקצב האיטי של העברת כספי הפיצוי ושל שיקום היישובים.
הדדיות, הזדהות, מנהיגות
ידוע כי אי־הצלחת ממשלה להעביר בכנסת את תקציב המדינה, כמוה כהבעת אי־אמון בממשלה ומהווה עילה לפיזורה. נראה כי גם חוסר יכולת לנהל בהצלחה ובהגינות את המשאבים הלאומיים מצביע על כישלון הממשלה בתפקידה.
המשורר שאול טשרניחובסקי כתב לפני כ־90 שנה, בהתייחסות לקורבנות הרבים שהקרבנו על מזבח המאבק על ארץ ישראל, את מילות השיר: "ראי אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד". הוא התכוון לומר כי הקרבה כמו זו שהקרבנו – חשוב שהמדינה שתקום תהיה ראויה לה. היום מן הסתם היה מפנה את שירו אל הממשלה. העם הזה התברך ברוח הקרבה ובערבות הדדית המאפשרות את הנס שנקרא מדינת ישראל. על פי מדד ההגינות שפורסם, איני בטוח כי הממשלה, במעשיה, ראויה לרוח ההקרבה שמגלה העם.
מה שיותר חמור הוא חוסר התבונה שבו מנהלת הממשלה את כלכלת החימושים של החוסן הלאומי הישראלי. ההתייחסות המזלזלת למשאבים הלאומיים האלה מהווה בזבזנות בלתי נסלחת מצד הממשלה. קשה להניח שהיא בונה על מלאי חירום נסתר שאולי מאוחסן בישיבות החרדיות. אף שלא לומדים בהן מתמטיקה, הרי יודעים גם שם לחשב שמלאי זה לא יספיק להצלת המדינה.
המנהיג ההודי הדגול מהאטמה גנדי מנה בין שבעת החטאים החברתיים פוליטיקה ללא עקרונות. העיקרון הראשון החסר בפוליטיקה של הממשלה המכהנת הוא עקרון ההגינות, כפי שגם עולה מממצאי מדד ההגינות.
על פי תורת המנהיגות של האלוף (במיל') יורם יאיר, זו ממשלה שלא ראויה להנהיג, בוודאי לא במלחמה. במאמציה ובהצהרותיה על מיטוט חמאס, הממשלה ממוטטת לנו בינתיים את המדינה. נדרש ממנה לבצע הערכת מצב לאומית מיידית ולזכור שניצחון במלחמה אינו רק ניצחון צבאי, אלא בראש ובראשונה ניצחון לאומי, חברתי ומוסרי. בניצחון כזה לא משאירים איש מאחור – לא חטופים, לא חיילים, לא משפחות, לא יישובים ולא עסקים. בלי הגינות אין הדדיות, בלי הדדיות אין הזדהות, בלי הזדהות אין מנהיגות – ולכן גם אין ניצחון.
הכותב הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל
