השבוע חלף על פניי אוטובוס אגד. נהגתי, ועל כן לא צילמתי את מודעת הענק שעל האוטובוס, בנוסח ״יולי אדלשטיין מוביל להקמת ממשלת שמאל״. כעבור כמה דקות נשמע ציוץ, ומערכת הקישור לטלפון הסלולרי ברכב הודיעה בקול גדול: ״התקבלה הודעה משולח בשם 'ימין' עם הרבה מלל. האם לקרוא את ההודעה?", אמרתי שלא צריך. ידעתי גם ככה שהמסרון משחזר את המודעה שעל האוטובוס. כשחניתי ליד הבית והצצתי על המסך התברר שטעיתי. המסרון עסק ביו"ר ש"ס: ״אריה דרעי מפיל ממשלת ימין וחוזר על המחדל של אוסלו״.
בתור אשת ימין אני מודעת היטב לסכנות שטמונות בהקמת ממשלת שמאל. אם תקום ממשלת שמאל, עלול להתגשם תסריט בלהות שבקושי ניתן להעלותו על הדעת – היא תפעל לעגן בחוק שחיתות בנוסח מפא״י, תמנה שופטים מטעמה, תנסה להשתלט על ערוצי הטלוויזיה ועל תחנות הרדיו; תעמיד לשירותה את המשטרה ואת שירותי הביטחון; תעמיד שרים וחברי כנסת מעל החוק, שריה ידהרו באור אדום כשהם דורסים עוברי אורח.
ואף גרוע מכך – יתערער הביטחון. חמאס יפלוש ליישובי הדרום, אנשיו יאנסו נשים וילדים, ייטבחו יותר מ-1,000 איש, ייגררו ממיטותיהן משפחות תמימות למנהרות עזה, יותר מ-200 בני ערובה; חיזבאללה יתקוף בצפון, עשרות אלפי אנשים ינטשו את בתיהם; מילואימניקים ישרתו מאות ימים, והממשלה תעודד משתמטים; המחירים יזנקו לשמיים, הפוליטיקאים ימשיכו לבזוז את הקופה הציבורית; יועציו הקרובים של ראש ממשלת שמאל יעבדו בשביל מדינה שתומכת בחמאס; ממשלת שמאל תפספס את שעת הכושר, ומרוב פחדנותה תימנע מלתקוף את איראן בתקופה שמזדמנת לישראל פעם בארבע שנים, בטווח שבין נובמבר לינואר כשמתחלף השלטון בבית הלבן.
ממשלת שמאל שלא תצליח לעמוד בלחץ הבין לאומי תמשיך להזרים לעזה סיוע שיאפשר לחמאס להחזיק מעמד. היא תקצץ את סל התרופות לאזרחי המדינה ל-550 מיליון שקל לשנה, ובה בעת תעביר לעזה ״סיוע״ בעלות של 700 מליון שקל לטווח של שבועיים. אה, כן. היא גם תיתן להם רובים במסורת של אוסלו. היא תחמש מיליציות בעזה שקשורות לדאע"ש.
יש לי חדשות בשבילכם. לא, לא לגבי מועד הבחירות. בשעת כתיבת שורות אלה הסערה הפוליטית עדיין מתחוללת במלוא העוצמה, ובנימין נתניהו כהרגלו מושך זמן ודוחה את הקץ. החדשות הן שאם וכאשר ייערכו הבחירות – יאיר גולן לא הולך להרכיב ממשלה. אז נכון, גולן מרמז, ואף אומר בגלוי, כי הוא לוטש עיניים לתפקיד, אך זו הצהרה אלקטורלית נטו. מה שכן, ליו״ר הדמוקרטים ולנתניהו מטרה משותפת: נתניהו פועל להציג את גולן בתור אלטרנטיבה, ובכך מעצים את המועמד החדש. זה נהנה וזה אינו חסר.
האמת הפשוטה והברורה היא שאין היתכנות להקמת ממשלת שמאל, גם אם מפלגתו של יאיר גולן תצליח לפדות את הצ׳ק שרושמים עבורה סקרי דעת הקהל, ותזכה למספר דו-ספרתי של מנדטים. נכון, נפתלי בנט הרכיב ממשלה כשבאמתחתו שבעה מנדטים, אבל יאיר גולן לא ירכיב ממשלה גם אם יקבל כפליים, וזאת משום שמפלגתו חריגה בנוף הפוליטי הישראלי. הבוחר זז ימינה, מפלגת השמאל של יאיר גולן שווה ככל הנראה 8 עד 12 מנדטים. איום שחוזרים ומשמיעים שופרותיו של נתניהו הוא פייק. אין חיה כזאת "ממשלת שמאל".
סטרוק לא טרחה להתקזז
בינואר השנה הגיש יו״ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן הצעת חוק לסיפוח בקעת הירדן. העיתוי, כבר אמרנו, היה מושלם. טראמפ טרם השלים את הרכבת הממשל החדש שלו, עדיין נטה חסד לישראל, ומן הסתם לא היה מתערב. הקואליציה, ניחשתם נכון, הפילה את הצעת החוק.
מספר חברי כנסת בולטים מיש עתיד והמחנה הממלכתי הצביעו בעד, ואני לא מדברת על מתן כהנא, שתמיכתו מובנת מאליה. קבלו למשל את גדי איזנקוט או את מירב בן ארי מיש עתיד. בן גביר גילה סימני בושה והצביע בעד, בליכוד ובסיעתו של בצלאל סמוטריץ' לא היססו. אורית סטרוק אפילו לא טרחה להיעדר מההצבעה או להתקזז.
להמחשה, מעשה בשתי עורכות הדין, שתיהן חברות כנסת מכהנות. הראשונה, טלי גוטליב-אני-עורכת-דין-עשרים-שנה (ליכוד). השנייה, יוליה מלינובסקי, שלגבי הוותק שלה במקצוע אני לא מעודכנת, מישראל ביתנו. אז גוטליב, שתדעו, לא אוכלת חינם, היא פרלמנטרית פורייה. מתחילת הקדנציה הגישה 32 הצעות חוק. מה למשל? תיקון חוק יסוד "בחירת נשיא בית המשפט העליון". תיקון לחוק יסוד "מערכת המשפט – מינוי שופטים". בשני המקרים התיקונים נועדו להבטיח שליטה פוליטית במינויים.
כמו כן, היא הגישה הצעת חוק להקמת ועדת חקירה פוליטית לחקירת האירועים שקדמו למחדל שבעה באוקטובר. והדובדבן שבקצפת – הצעת חוק חיסיון חברי הכנסת, שלמעשה מאפשרת לח"כ לדרוס עוברי אורח, לאנוס, לקיים יחסים עם קטינות, לגנוב, מה שתרצו, אבל בלי רוב של 75 עד 90 ח״כים לא תהיה אפשרות לפתוח נגדו בחקירה פלילית. לטלי פינה חמה בלב לאנסים ולפדופילים: במשך ״אני-עשרים-שנה-עורכת-דין״ התמקדה בהגנה עליהם דווקא.
אשר ליוליה מלינובסקי, להלן כמה מהצעות החוק שהעלתה לאחרונה: הצעת חוק לגירוש מסתננים תומכי משטר במדינות שמהן נמלטו ומסתננים שהורשעו בפלילים; הצעת חוק להעמדה לדין של מחבלי שבעה באוקטובר, הצעת חוק למניעת טיפולים רפואיים למחבלים בבתי חולים ציבוריים; הצעת חוק להפסקת פעילות אונר״א; הצעת חוק לפיקוח פרלמנטרי על הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה מכספי מדינת ישראל.
גוטליב, משהזדמנה למליאה, התנגדה, יחד עם אחמד טיבי. אה, כן, היא הצביעה גם כן נגד החלת הריבונות על בקעת הירדן. אבל טלי גוטליב היא ימין-ימין על מלא, ויוליה מלינובסקי היא שמאל מובהק. אל תתבלבלו.
ויתרו על הבקעה
לא אלאה אתכם בדיון בשאלות רטוריות אם הסיעות יש עתיד והמחנה הממלכתי עסקו בכנסת הזו בקידום סדר יום מדיני שמאלני. הן לא. בחזרה להצבעה על החלת הריבונות על הבקעה, לא רק גדי איזנקוט ומירב בן ארי תמכו בה. גם בני גנץ בכבודו ובעצמו. גם מיקי לוי, לשעבר יו״ר הכנסת מטעם יש עתיד. שתי המפלגות הן מפלגות מרכז המתמקדות באג׳נדה אזרחית.
אך הנקודה היא אחרת לחלוטין. נתניהו מתאמץ להסתתר מאחורי יאיר גולן, אבל העימות הפוליטי האמיתי הוא לא בין ימין לשמאל. הוא אפילו לא בין ימין למרכז. העימות מתנהל בין שתי קבוצות ימין, כל אחת מונה יותר מ-30 מנדטים.
איך אני יודעת? מסקרי דעת הקהל. הסקרים לא מנבאים תוצאות מדויקות, אך אין חולק על כך שהסקרים מצביעים על נטיות ודינמיקה. אם לשקלל את רובם, מסתמנת תמונה עקבית וברורה. מחד, הליכוד (23-20 מנדטים) ועוצמה יהודית (9-8 מנדטים). בצירוף 2 מנדטים שמקבל בצלאל סמוטריץ' (אנחנו בודקים כיוונים ודעות בחברה, ולאו דווקא יכולת של מפלגה זו או אחרת לעבור את אחוז החסימה) – סך הכל 35-30 מנדטים.
מאידך, מפלגתו של נפתלי בנט וישראל ביתנו זוכות קבוע לסך של 35-32 מנדטים: בנט, 26-22, ליברמן – 11-10 כשבנט בתמונה. נכון, חלוקת המנדטים עתידה להשתנות כשמפלגתו של בנט תקרום עור וגידים. ניחוש מושכל: שתי המפלגות עשויות להגיע לסוף המרוץ ראש בראש, בדומה לרשימותיהם של בנט וסער בבחירות 2021, רק שהפעם המספרים דו-ספרתיים. מי שיעקוף את השני צפוי להרכיב ממשלה.
זוכרים מדוע בנט הלך לבחירות, נכון? כי האופוזיציה בראשות הליכוד סירבה לתת יד להארכת תוקף החלת החוק הישראלי ביישובי יו״ש. מישהו אמר "ממשלת שמאל"?
העימות במערכת הפוליטית הוא בין שתי קבוצות ימין. הימין האנטי-ממלכתי שבשלטון והימין הממלכתי שבאופוזיציה. המחלוקת בין השתיים היא לא על סוגיות מדיניות אלא על צביון המדינה.
האם ישראל תהיה מדינה יהודית או מדינה חרדית? מדינה דמוקרטית או מדינה בעלת משטר ריכוזי ללא חילופי שלטון? מדינה שבה הממשלה משרתת את האזרח, או מדינה שבה פוליטיקאים חוגגים בגלוי על חשבון הציבור, ובניו של שליט זוכים למעמד של נסיכים? מדינת הייטק או מדינת עולם שלישי, שמפרנסת מגזר ענק שחי בעוני ומספק בשר תותחים אלקטורלי לגוש השולט? מדינה שכל אזרחיה שווים בפני החוק, או מדינה שמבדילה בין דם לדם?
יש מי שמסכן את חייו ואת הביטחון הכלכלי של משפחתו בשדה הקרב – ויש מי שיושב בבטחה בביתו.
ואשר לפן המדיני-ביטחוני… מי אמר ״ממשלת שמאל, תבוסתנות, רפיסות בפני האויב, יתקפלו בפני הלחץ הבין לאומי, ישתפו פעולה עם מדינות עוינות זרות, ייתנו להם רובים״? מוזמנים לעיין בפתיח.
