בסופ"ש האחרון, עם הישמע האזעקות ברחבי הארץ וההבנה שהמערכה מול איראן צפויה להימשך זמן רב, קרה דבר נוסף – אולי שולי בעיני מקבלי ההחלטות, אך הרסני עבור אלפים: עולם התרבות הושבת. שוב.
בעקבות המשך הלחימה והמצב הביטחוני – פיקוד העורף הגדיר מצב מיוחד בעורף, לפחות עד ה-30 ביוני. להחלטה משמעויות רבות כמו סגירת המרחב האווירי בישראל, סגירת מוסדות חינוך והמשק הישראלי במצב חירום. מהלך מובן מבחינת ביטחון הציבור, אך כזה שמוביל בן רגע לקריסת פרנסה של ענפים רבים ובמרכזם ענף התרבות בישראל, שסופג פעם אחר פעם משבר. פיקוד העורף הורה לבטל הופעות, כנסים, הצגות והתקהלויות. זמרים, שחקנים, טכנאים, אנשי סאונד, במאים, מפיקים – אלפי אנשים מצאו את עצמם בן לילה עם אפס הכנסה, בדיוק כפי שקרה עם טבח ה-7 באוקטובר, פרוץ מלחמת חרבות ברזל. אז גם לאחר שהשגרה החלה לחזור, המדינה לא סיפקה פתרון אמיתי להפסדים שנצברו. הכאב, הזעם והאכזבה נותרו עד היום. עכשיו, עולם התרבות שוב מוצא את עצמו נפגע ונזרק בין הכיסאות.
לא מדובר כאן רק ב"אנשי במה", אלא במערכת כלכלית שלמה. לכל מופע שבוטל, יש מעגל רחב של אנשים שחייהם הכלכליים נפגעים: ספקי ציוד, מנהלי הפקה, נהגים, מאבטחים, משרדי יח"צ, מעצבים, בעלי דוכנים. אין ביטוח אבטלה לעצמאים, אין תכנית פיצויים מתוקצבת מראש על ידי משרד האוצר, אין אפילו קול ברור מהממשלה שמכיר בנזק ומבטיח פיצויים לנפגעים. 80% מעולם התרבות מבוסס על תעשיית בידור פרטית, כך שהממשק היחיד שלהם הוא רק מול האוצר.
ההפסדים הצורמים נרשמו גם בתקווה שנותרה בהם, חגיגות יום העצמאות האחרון, שנחשב למקור הכנסה גדול מאוד עבורם, אומנים בחישוב השנתי, וגם עבור עובדי הבמה ואנשי הצוות. אך כידוע בוטלו כל ההופעות ואירועי חגיגות המדינה ביום העצמאות האחרון בשל כוח עליון, מזג האוויר ושריפות הענק שהשתוללו, והפסדים של מיליונים נרשמו.
והשאלה שנשאלת, האם זה יקרה שוב? האם גם הפעם, כמו בכל משבר שפוקד את המדינה כמו מגפת הקורונה, ה-7 באוקטובר, עולם התרבות יישאר מאחור? האם תקציב המדינה שאושר לא מזמן – אותו תקציב שמיליארדים ממנו זרמו לתקציבים קואליציונים ומשרדים פוליטיים חסרי תרומה ממשית במצב מלחמה – לא כולל אגורה אחת לטובת מאות אלפי האנשים שעמלים לפרנסתם מתוך העשייה התרבותית?
יותר מדי זמן התרבות בישראל נחשבת ל"לוקסוס". משהו שאפשר להשהות, לוותר עליו. אבל התרבות היא לא קישוט. היא מרקם החיים שלנו, היא הדרך שבה אנחנו מספרים לעצמנו מי אנחנו, גם ובעיקר בזמנים של משבר. אין כמעט ישראלי שלא מוצא מפלט, הקלה, תקווה או עידוד באמצעות שיר, סרט, הצגה או הופעה. התרבות היא חמצן נפשי – ולא מותרות.
זו לא בקשת צדקה, זה מאבק על צדק. אם המדינה משביתה את המשק – עליה לקחת אחריות על מי שנפגע ולא לדחוק לשוליים שוב ושוב את עולם התרבות. אם הממשלה יודעת לתקצב תקנים מיותרים, היא יכולה וצריכה למצוא מענה גם לאמנים וליוצרים. שר התרבות, שר האוצר וראש הממשלה חייבים להבין: שעולם התרבות לא ישרוד עוד משבר כלכלי נטול רשת ביטחון. ואם התרבות תיפול – משהו עמוק בזהות שלנו יפול יחד איתה.
