בליל הסדר, כל המרבה בסיפור יציאת מצרים הרי זה משובח. כיצד ניתן להאריך אם ברצוננו לספר באופן מדויק את סיפור יציאת מצרים כפי שהתורה מספרת אותו? הרי יש לסיפור התחלה וסוף וניתן לדרוש מאתנו לספר אותו סיפור בשלמות. אבל אם סיימנו את הסיפור במה אפשר להאריך? ואם נאריך מעבר לסיפור בשלמותו במה הועלנו?
ההסבר הוא שהתורה לא מצווה עלינו לדקלם סיפור כדי להוסיף דעת ותו לא. הסיפור אינו רק למסור את ידיעת הדברים שהרי גם אם ניקח בחשבון את החובה המוטלת עלינו לחנך את ילדינו ולספר להם את סיפור יציאת מצרים במלואו, בסופו של דבר יש סוף לסיפור, ומה התועלת בהארכת הסיפור?
אלא שבליל הסדר היעד אינו תוספת הידיעה אותה אנו כבר יודעים. המטרה היא השרשת האמונה בליבנו, וכל האירועים שנעשו לאבותינו במצרים ובכללם השחרור המפתיע מארץ שמעולם לא הצליח עבד לברוח ממנה, נעשה במטרה אלוקית אחת והיא "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – אמונה שלא נועדה רק לזמנם אלא השרשת אותה אמונה לדורי דורות.
ועל מנת להשיג מטרה זו יש לספר את העובדות אבל גם ואולי בעיקר כדי ללמוד את הלקח שבכל פרט הנמצא בהגדה. לא רק לשמוע סיפור אלא להפיק את הלקחים, אותם הלקחים אשר נפנים בליבנו ויקחו אותנו מאז היציאה ממצרים בקומה זקופה עדי הגיענו למרגלות הר סיני ומשם, בהיותנו נקיים מזוהמת העבודה זרה המצרית ומנוערים מכל אבק של הפילוסופיה המצרית, נקבל את תורתנו.
בעלי ההגדה הוסיפו במהלך השנים דברי הגדה ואף פזמונים הטומנים בחובם מאות ואף אלפי דברי חסידות ומוסר המלמדים אותנו מתוך דברי ההגדה כיצד עלינו לנתב את דרכנו אנו בתוך החיים הגועשים במהלך חיי היומיום של הפרט ושל האומה. למשל בפזמון "חד גדיא".
בפזמון אשר בסיומו מלאך המוות הורג את השוחט מלמדים אותנו מהו הטוב בעולם ומהו הרוע. לכאורה יש כאן פלא.
החתול אוכל את הגדי. החתול בסדר?
החתול אינו בסדר שכן הגדי לא עשה לחתול דבר רע. אם כן מדוע הוא מתנפל עליו?
אם כך הכלב שאכל את החתול עשה מעשה נכון.
אם כן המקל שהכה את הכלב הוא לא צודק.
אז, האש ששרפה את המקל היתה בסדר ועשתה מעשה נכון.
אם כן המים לא היו בסדר שכיבו את האש.
אם כן השור ששתה את המים צדק.
אם כן השוחט ששחט את השור לא נהג כשורה שכן השור צדק.
אם כן מלאך המוות שהרג את השוחט היה בסדר במעשהו.
וזה פלא שכן אנו משבחים את מלאך המוות ואת הרוע בעולם?
אומר על כך ה"חתם סופר" (הרב משה סופר שרייבר (1762-1839) רב וראש ישיבה במרכז ארופה ומגדולי הפוסקים בדורו. נודע בכינוי זה על שם ספרו) שהחתול באמת לא היה בסדר כשאכל את הגדי. אבל גם הכלב לא היה בסדר. שכן אם אתה רואה שניים המתקוטטים ביניהם למה אתה מתערב? למה אתה מתערב על ריב לא לך? אתה חייב להביע את הדעה שלך? אם אתה יושב בשקט היה בטוח שאתה בסדר.
אם כן הכלב לא בסדר ואז המקל בסדר, והאש לא בסדר, והמים הם בסדר והשור לא בסדר, והשוחט בסדר, ומלאך המוות לא בסדר ובא הסדר הטוב לעולם. וכך עלינו להמשיך את האמונה בעולם שכולו טוב.
בברכת "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם…" פסח כשר ושמח לכל בית ישראל!
