ההייטק הישראלי הוא תולדה של הראש היהודי הגלותי שממציא לנו פטנטים, זה שנאלץ להתחכם כדי לשרוד, עם הצבר ששונא לעמוד בתור ומבקש תמיד לקצר תהליכים (ע"ע "אני רק שאלה" בקופת החולים) שקלטו אליהם באהבה את גל העלייה הגדול מברית המועצות, שהביא ארצה לא רק אוכלוסייה משכילה אלא גם כזאת שדוחפת את ילידה להשכיל כדי להצליח. הוסיפו לכך את השירות הצבאי המאתגר ביחידות הטכנולוגיות של צה"ל וקיבלתם לא רק שכל, השכלה ומוטיבציה, אלא גם מעבדת מו"פ נדירה.
במילים אחרות, ממשלה שפויה הייתה אמורה לשמור על האוצר הנדיר הזה, לעודד ציבורים נוספים להצטרף אליו, למשל את ילדי הפריפריה, ילדי החרדים, הערבים ועוד מיעוטים שידם אינם משגת מורים פרטיים ומימון שיעורי העשרה על ידי הורים עשירים.
תקופה מסוימת היה נדמה שזה אכן המצב: הבה נחמיא לנתניהו ששר החינוך שמינה בתבונה, נפתלי בנט, בעצמו מצליחן ומתעשר הייטק, דחף כבולדוזר את תכנית לימודי המתמטיקה והמדעים במערכת החינוך והביא לשיפור הישגיהם של תלמידי ישראל.
ילדיי, למשל, ששנות לימודיהם חפפו (חלקית) את ימי בנט במשרד החינוך, ירשו ממני את הנטייה המצערת למקצועות שמכונים "הומניסטיים" אבל הוסללו דרך מערכת חינוך תומכת ללימודים מוגברים של מקצועות ריאליים. לא אעיד כאן על כישוריהם (בעיניי הם כמובן הכי מוצלחים בעולם – עוד תכונה יהודית קלאסית), אלא אציין שזה בדיוק מה שנדרש לחברות הייטק (בהכללה כמובן), דור שמשלב לימודי מדעים מדויקים עם נטייה טבעית למדעי החברה והרוח.
