המגזין הגרמני "שטרן" פרסם היום (שבת) טור דעה של פביאן הובר, בו הוא קורא לממשלה לשנות את היחס על ישראל ואף להטיל עליה אמברגו נשק. את דבריו הוא מנמק בעקבות המלחמה בעזה, וכן בעקבות אמירותיהם של בכירים כיום ולשעבר במערכת הפוליטית הישראלית, ביניהם אהוד אולמרט, ח"כ צבי סוכות, בצלאל סמוטריץ'.
הובר כותב כי "אסור שמלחמה תהפוך לחלק מחיי היומיום. אבל זה בדיוק מה שראש ממשלת ישראל סומך עליו. לא משנה כמה פעמים הוא טוען שהוא נלחם למען "ניצחון מוחלט" ולשחרור בני הערובה שעדיין מוחזקים על ידי חמאס. בסופו של דבר, הוא יודע דבר אחד: כשהפצצות יפסיקו ליפול על עזה, יגיע היום שבו ממשלתו הרופפת תקרוס והוא יעמוד למשפט באשמת שחיתות".
הוא התייחס ליחס בין גרמניה לישראל ולקשר בין המדינות, שלאחרונה חגג 60, וכתב: "הרעיון שאנחנו הגרמנים צריכים להימנע מביקורת על המדיניות הישראלית תמיד היה רעיון מטעה. גרמניה חרטה את ההגנה על זכותה של ישראל להתקיים על דגלה השחור, האדום והזהוב, אך בראש חוק היסוד שלה, סעיף 1, היא כוללת גם כיבוד כבוד האדם", הבהיר. "לקחי השואה תמיד היו רב-ממדיים: לעולם לא יצטרכו יהודים להרגיש שוב נרדפים בעולם הזה. ולעולם לא, במונחים כלליים מאוד, אסור לבצע דה-הומניזציה של עם", אמר, ברמיזה לנעשה בעזה.
עוד ציין בהמשך את פגישתו עם הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ: "זה היה באוקטובר 2023, זמן קצר לאחר מתקפת החמאס הנוראית, הדם בסלוני הקיבוצים בקושי התייבש, כשפגשתי בתל אביב גמלאי שהסתיר את עיניו השקועות מאחורי משקפי שמש של ריי-באן. דן חלוץ היה הרמטכ"ל של צבא ישראל והיה אחראי על נסיגתו מעזה בשנת 2005 לאחר עשרות שנים של כיבוש. עכשיו ישראל יצאה שוב למלחמה. מסיבות מובנות".
הוא סיפר על השיחה ביניהם: "'נמשיך. לא משנה כמה זמן זה ייקח', אמר אז חלוץ. 'גם אם אלפי אזרחים חפים מפשע יצטרכו למות?' שאלתי אותו. מי אמר שהם חפים מפשע? הוא ענה. 'אל תשפטו אותנו! לא עכשיו!', אמר חלוץ".
הוא המשיך וציין: "אף ילד לא ראוי לרעוב רק בגלל שהוא נולד ברפיח ולא בחיפה. אף אמא לא ראויה להפוך לאלמנה בגלל שמחבלים מסתתרים בשכונה שלה. אף אב לא ראוי להידרש ללחוץ על משפחתו לעבור מקום כל כמה שבועות, על עגלות חמור רעועות, אם בכלל, בגלל שהצבא הישראלי יוצא למתקפה הגדולה הבאה שלו. אף אחד לא ראוי לחיות כמו הפלסטינים בעזה".
עוד ציין להתייחסות אל המלחמה בגרמניה כאילו מדובר במשחק כדורגל, ולא בחיים של ממש: "זוהי הדילמה הבסיסית של גישתנו לסכסוך במזרח התיכון: לחשוב שעלינו לבחור צד, כאילו המלחמה הזאת הייתה דרבי כדורגל. לא, טראומה ישראלית וסבל פלסטיני מתקיימים יחד. כן, גרמניה חייבת תמיד לעמוד לצד היהודים. אבל התמיכה בממשלה הישראלית הזו, לא יכולה להיות ללא תנאי".
הוא המשיך וציין את המשפט בהאג: "אם נתניהו מבוקש על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי על סמך צו מעצר, אז – בניגוד למה שהודיע מרץ – אסור לראש הממשלה לבקר בגרמניה. אם ממשלת ישראל הזו לא תיכנע, אז גם גרמניה חייבת לשקול ברצינות סנקציות, למשל נגד מתנחלים רדיקלים ותומכיהם בקבינט. וגם לגבי הפסקת משלוחי נשק ".
הוא המשיך וכתב בנוגע להכרה במדינה פלסטינית, כי "אם ברלין רצינית לגבי היותה תומכת מוצהרת של פתרון שתי מדינות, אזי ההכרה בפלסטין כמדינה עצמאית לא צריכה עוד להיות טאבו".
עוד קרא הכותב לדבר בגלוי על הדברים, אך מציין כי יש לבקר את ישראל – יחד עם ההבהרה שאסור להטיל בזכותה של ישראל להתקיים: "רוב רחב של גרמנים מבקרים את פעולותיה הצבאיות של ישראל, לפי הסקרים. אבל סקרים הם נוחים, אנונימיים ולא מחייבים. כולנו צריכים לדבר בגלוי ובחופשיות רבה יותר מאחיזת האשמה הקולקטיבית על חוסר הצדק הישראלי בעזה, מבלי להצטרף למקהלת אלו ברחובות גרמניה המטילים ספק בזכותה של ישראל להתקיים או קוראים לחרמות, כפי שקרה לאחרונה באירוויזיון".
"כי בנימין נתניהו עדיין רגיש ללחץ, כפי שהדגים השבוע בצורה חושפנית. העובדה שהוא מקל כעת את המצור על עזה ומאפשר מינימום מוחלט של אספקת סיוע מעבר לגבול אינה מתוך אנושיות, אלא – פשוטו כמשמעו: 'כדי להבטיח את תמיכתם של חברינו הטובים'. אז זה בעיקר תפקידנו, החברים הכי טובים, להניא את נתניהו מדרכו השגויה", הסביר מדוע הוא בעד סנקציות.
את הטור סיים בעדותו של חברו מעזה, שכתב לו באדישות: "בדיוק שרדתי את ההפצצה של הבית הסמוך", ותיאר: "אין אימוג'ים. אין יללות. אדישות מוחלטת. על פי מקורות פלסטיניים, 84 בני אדם נהרגו ביום רביעי הזה. יום רגיל לחלוטין בעזה".
