וכשמדובר בשתיים האלה, יהיו גם הרבה דיבורים, סיפורים משעשעים על העבר, עקיצות הדדיות ובדיחות על הבלבול ביניהן (פלס: "אמרו לי, מסיקה, קחי שווארמה". מסיקה: "החמיאו לי על השיר לאירוויזיון"). סיפור ההיכרות המוכר שלהן ב"רימון" הועלה מהאוב עבור אלה שלא מכירים והוצג בפירוט רב, כולל הדגמה חיה של מסיקה ל"אינתא עומרי", ששרה בשירותים של בית הספר המפורסם למוזיקה, כשפלס מאזינה לה מעבר לדלת. המפגש השני, כשקרן משמיעה למירי את שירה הראשון, "אביתר המכוער", אותו כתבה על עצמה. וכמובן סיפורי תחילת הקריירה, כשבהתחלה לא רצו לתת להן צ'אנס. המעגל נסגר בשיר האחרון, "מי היה מאמין", שפלס כתבה לעונה השישית של "כוכב נולד", במהלכו שולבו קטעי וידאו שלהן מעבר. באחד מהן מירי אומרת למצלמה אחרי שנבחרה לזמרת השנה: "הכי כיף להגיד 'אמרתי לכם'".
שאלה מעניינת היא מדוע החיבור הזה על הבמה לאורך מופע שלם לא קרה קודם לכן. הן הרי עשרים שנה נעות במסלולים מקבילים, מתחרות, אבל גם החברות הכי טובות, כשפלס כותבת למסיקה, בעיקר בתחילת הקריירה, ושתיהן מארחות זו את זו מדי פעם בהופעות למספר שירים, אבל כל אחת מהן שומרת על קריירה עצמאית. התשובה היא הרצון של שתיהן לממש כעת למקסימום את פוטנציאל הקהל שלהן. שתיהן כבר כבשו מזמן מקומות כמו היכל התרבות ת"א, אמפי קיסריה ולייב פארק ראשל"צ, אבל ברור שיחד מדובר בבוננזה דו-ראשית.
במיתולוגיה של הפופ המקומי, הקשר בין השתיים מזכיר את זה שבין אתנה, אלת האמנות והחוכמה הנערצת, לבין אחותה ארטמיס, אלת הטבע הפראי, שפועלת למען בני האדם, בעיקר הנשים, שלמרות שהן שונות באופיין, הן משלימות זו את זו. השאלה היא מי היא מי. אלא ששתיהן אלות בתולות ובמחשבה נוספת, מדובר יותר בוונוס ואפרודיטה, אלות האהבה והיופי, שרוב המיתוסים אודותיהן הם משלים על רומנטיקה ואהבה חסרת גבולות, שאינה מתחשבת במוסכמות, או בתרגום לשפת הפופ: קרן פלס ומירי מסיקה.
