לפני 12 שנה, לפני שמעריב נרכש על ידי קבוצת הג'רוזלם פוסט שלה הוא שייך כיום, לקחתי חלק במאבקם של עובדי העיתון על זכויותיהם. המאבק היה סבוך, ארוך ומתסכל. הוא התנהל מול איל הון, שרכש את מעריב כמה שנים לפני כן ונטש את הספינה כשזו החלה להשמיע קולות חרחור. אנחנו, העובדים הפשוטים – מאות עיתונאים, צלמים, עורכים, מפיקים – כל מי שנדרשים כדי להוציא עיתון טוב באמת, פשוט הושלכנו הצידה בוקר אחד. מילים כמו "פשיטת רגל", "נאמנים" ו"הקפאת נכסים" מילאו את האוויר.
חודשים רבים עבדנו תחת עננה כבדה: בבוקר הפגנו בגשר מעריב, בצהריים נכנסנו לבניין הישן, שפופים ומרוטי עצבים, כדי להוציא עיתון, עד השעות הקטנות של הלילה. התעקשנו להוציא גם אם לא ישלמו לנו. גם אם כבר נערך לנו שימוע והוצאנו לחל"ת. גם אם איש לא יקרא את העיתון. גם אם למחרת יעטפו בו דגים.
סגירת העיתון? הפסקת הוצאתו לאור? מי מאיתנו העלה בדעתו דבר כזה? הרי אנחנו, הפועלים הפשוטים, הם לב ליבו של המפעל. אנחנו המנוע, המכבש, המכונה היצרנית. לא ייתכן שיבואו אנשים מלמעלה ויחליטו איך זה מתחיל ומתי זה נגמר. אתם אולי הכסף, אבל אנחנו ה־עיתון.
והעיתון אכן המשיך לצאת. לא חדל ליום אחד. על אפם ועל חמתם של המנהלים הגדולים. בזיעתן של הנמלים הקטנות, שלא הפסיקו להתרוצץ אנה ואנה, לאסוף, ללקט, לערום. זה היה חזק מהן, המשמעות של עבודה, של מילוי התפקיד שאותו התחייבו למלא. כוחו של נחיל.
המאבק ההוא חלף, העיתון מצא קורת גג חדשה, ומה שנותר בנו, לפחות בי, מהתקופה ההיא, הוא הטעם המר של להיות עובד קטן, זוטר, בישראל. הטעם הזה שב ועלה בפי בימים האחרונים, כשנקלעתי שוב, בעל כורחי, למאבק כזה – הפעם מאבקם של עובדי ההוראה, מגזר שאליו אני שייכת כיום. שוב ההפגנות והשלטים, שוב קבוצות הוואטסאפ הלוחמניות, שוב השאלה מי איתך ומי נגדך, שוב הניסיון לסמן את ראשי המאבק, שוב התחושה שזעקתך לא תשנה דבר, שגם הפעם הכלבים ינבחו (או הנמלים יתרוצצו) והשיירה תמשיך ללכת.
ועדיין, ואמרו זאת לפניי, כמה חשובה הזעקה. כמה חשוב הנחיל. כמה חשוב שנסמן בטביעות רגלינו את המקום הזה בזמן שבו הדברים הופרו, הסכמים אנושיים פורקו, מישהו שכח אותנו. מישהו שכח שבלי עמלנו היומיומי, לכל המנהלים הבכירים וראשי הארגונים לא ייוותר מה לנהל. יותר מכך, יאזל באחת חומר הגלם שממנו נבראים הדברים הגדולים. כמו עולם ללא עץ, או אבן, או מתכת.
הכותבת היא מורה ומחנכת בבית ספר בחריש ועיתונאית לשעבר במעריב
