בתעשיות הביטחוניות בארץ לומדים כעת את השלכות ההסכם. כשלאירופים תהיה מראש מחויבות לרכוש נשק אמריקני, לחברות הישראליות יהיו קשה יותר למכור להם, בטח בעסקאות ענק, כמו מכירת מערכת ההגנה האווירית ספיידר לרומניה בידי רפאל ב-2.1 מיליארד דולר. אמנם האירופים יסיטו חלק מהרכש למערכות עבור אוקראינה, כמו מערכת הפטריוט שקייב זקוקה לה נואשות ליירוט טילים באליסטיים רוסים, ורקטות לתקיפה, ולקוחות מרוצים מהמערכות הישראליות לא ימהרו להחליף את כולן בכאלה שיוצרו בארה"ב. אבל השוק החשוב הזה עומד להיות מאתגר עוד יותר.
הנזק של טראמפ לביטחון ישראל עומד להיות דרמטי יותר אם לא ייחתם הסכם סיוע ביטחוני חדש, שיבטיח לפחות את הסיוע הקיים בסך 3.8 מיליארד דולר בשנה. ההסכם הנוכחי יפוג בסוף 2028, וממן כעת בעיקר רכש של פלטפורמות לחיל האוויר, כמו טייסת אף-35 שלישית מלוקהיד מרטין, טייסת F-15EX ומטוסי תדלוק מבואינג, מחליף היסעור הסיקורסקי קינג סטליון, לצד רכיבים למערכות ישראליות שהחברות בארץ למדו לייצר בארה"ב כדי שאפשר יהיה לנצל כספי סיוע לרכישתן.
כבר עכשיו לחלק מהרכש הזה אין כיסוי בהסכם הסיוע הנוכחי, ואם לא יהיה הסכם חדש תיפול כל העלות על תקציב הביטחון. התעשיות האמריקניות ממשיכות מצידן כרגיל, ובואינג כבר בקמפיין לגבי הצורך של חיל האוויר לרכוש את ה-F-47 העתידי, פרויקט מטוס הקרב החדש שבו זכתה השנה, כדי להחליף את האף-22. זאת כתשובה אפשרית לרכש של מטוסי אף-35 בידי מדינות המפרץ.
ה-F-47 יהיה מטוס הקרב דו שישי הראשון במערב, דו מנועי, ארוך טווח וסופר חמקן, אבל הוא צפוי להיכנס לשירות בתחילת שנות ה-30 ולעלות כ-300 מיליון דולר ליחידה, יותר משני F-35. רוב הפיתוח שלו כבר הושלם, הוא מתנהל תחת מעטה סודיות כדי להסתיר את מפרטיו מהסינים, ויהיה קשה מאוד לשלב בו מערכות ישראליות, הרבה יותר מהקשיים שהערימה ארה"ב על שילובן ב-F-35.
