במילים חדות וכואבות, דיצה אור, חברת פורום תקווה, מציגה בשיחה עם "מעריב" תמונה של מנהיגות מבולבלת שמשלמת מחיר דמים נוראי. לדבריה, נתניהו בוחר ללכת “בין הדרכים” במקום להכריע, לא מנצח את המלחמה ולא מציל את החטופים, רק גורם לעוד אובדן חיים מכל הכיוונים. “זה הכי נורא שאפשר”, היא אומרת, ומתארת איך ישראל מחזקת את חמאס בדיוק במקום לנצח אותו.
כשנשאלת איך היא רואה את הידרדרות המצב המדיני של ישראל בזירה הבינלאומית ביחס לסיכוי שחרור בנה, היא עונה בכאב רב: "אין לי הסבר, אני לא מצליחה להבין מה נתניהו חושב. הוא לא בולע ולא מקיא. זאת אומרת, הוא לא מקדם את המצב באף של שום הכרעה".
לדברי אור, יש שתי דרכים ברורות שנתניהו יכול היה לבחור בהן מזמן: "אם הוא רוצה הכרעה צבאית, ברור שהדרך זה מצור הומניטרי, אם אפשר לעשות הפרדה הומניטרית, אם רוצים להאכיל את האוכלוסייה, אבל לא את החמאס. ולהילחם ולסיים את הסיפור, זה היה יכול לקרות כבר לפני המון המון זמן". האלטרנטיבה השנייה, שאותה היא אינה תומכת אך מבינה: "אם הוא רוצה להיכנע ולהשיב את כל החטופים, זה גם, את יודעת, אנחנו לא מחבקים בדרך הזאת, אנחנו לא מאמינים בה, אבל אם נתניהו היה רוצה ללכת על זה, זה גם היה אופציה כבר מזמן".
אבל במקום לבחור באחת הדרכים, לדבריה, נתניהו "לא הולך לא על זה ולא על זה. והוא משלם את המחיר גם של זה וגם של זה". המחיר הזה כבד מנשוא: "הוא גם לא מכריע את המלחמה ומאבד כל כך הרבה חיילים, שהם הילדים שלנו. זה ילדים, זה אחיינים, זה שכנים, ובני דודים הם שלנו, גם מאבד את הילדים שלנו, וגם לא מכריע את המלחמה, וגם החטופים משלמים את המחיר". התוצאה, לדבריה, היא כישלון מוחלט: "גם בסוף חוטף מכל העולם. גם בסוף אנחנו מקבלים גינויים כמעט מקיר לקיר, ואיומים בסנקציות שעוד רגע נראה שהם כבר יהפכו לריאליות, לא רק איומים. זה לא להכריע, וככה לשלם את המחיר מכל הכיוונים. זה הכי נורא שאפשר".
אור מבקרת את עצם קיום המשא ומתן עם חמאס: "עצם המשא ומתן עם החמאס, הוא מכיר בהם כריבון בעזה. הוא נותן להם כוח ומחזק את הלגיטימציה שלהם בעיני האוכלוסייה ובעיני כל העולם". לדבריה, זו סתירה בסיסית: "אתה לא יכול להילחם נגד גוף, ובו זמנית גם לתת לו כפתור שהוא יכול ללחוץ. אתה לא יכול לנחם בו ולחזק אותו בו זמנית".
היא מפרטת כיצד ישראל מחזקת את חמאס: "גם לחזק אותו במעמד הבינלאומי שלו ובמעמד שלו כריבון בעזה על ידי המשא ומתן, גם לחזק אותו על ידי הסיוע ההומניטרי בדלקים וחשמל ואינטרנט והכול, שאתה מחזק את התפקוד שלו כלוחמים, וגם לחזק, כמו שאמרנו, את השליטה שלו על ידי כל הכסף שהוא מוכר את הסיוע שתופס בעצמו במקום לאוכלוסייה".
המסקנה שלה קשה: "זאת אומרת, אתה עושה הכול כדי לחזק אותו, ואז מצפה להשיג הישגים במשא ומתן. אין שום סיבה מצידו שהוא יוותר, שהוא ייכנע, שהוא יתקפל, אם אנחנו כל הזמן נותנים לו את מה שהוא מבקש ובלי שום תמורה". היא מוסיפה: "ברגע שהחמאס סירב סופית לעסקה, אנחנו חזרנו הביתה ונתנו לו את כל התמורות, כמעט אל כולם, רק לא תמורת החטופים. איך אפשר להבין כזה דבר?"
במיוחד מתריסה אור נגד אי-ניצול ההישגים הצבאיים המרשימים: "את כל ההישגים העצומים שהיו לכל כוחות הביטחון, למוסד, לצה״ל, ראש הממשלה לא מיצה עד הסוף. את התקיפה הזוהרת באיראן הוא עזב באמצע, הוא לא הכריע את המשטר, ויקח להם זמן מה להשתקם ויחזרו עוד פעם לסכנה שהם מסכנים אותנו".
לגבי החזית הצפונית, דבריה חדים במיוחד: "בצפון, בחיזבללה, אחרי המבצע הזוהר של הביפרים, שכל העולם נפל מהרגליים, הדרך הייתה פתוחה לטנקים עד ביירות, עד דמשק, עד איפה שרוצים. היינו צריכים להכניע ולא עשינו שום דבר. שבועות רבים אחרי מבצע הביפרים פשוט נשארנו במקום, לא ניצלנו את ההישגים המדהימים שכוחות הביטחון הביאו".
סיכומה של אור חד וכואב: "מה שאני טוענת זה שאותו דבר קורה עכשיו, שנתניהו פשוט ממסמס את היכולות שלנו. אם אתה רוצה להילחם, ויש לך כוחות להילחם, תעשה את זה. תעשה את זה עד הסוף ותממש את ההישגים המדיניים שכוחות הביטחון הביאו לך. אבל אם אתה לא מסוגל, אז תוותר, אז תיכנע. אבל לעבור מפה ושם זה פשוט מחיר דמים נוראי מכל הכיוונים".
כשנשאלת מה היא מצפה מהממשלה במצב הנוכחי, תשובתה ברורה: "שתכריע. זאת מה כבר. יש לי את הדרך שאני חושבת שהיא נכונה, אבל את שואלת אותי מה אני מצפה מהממשלה. ואני לא יודעת אם הממשלה מסוגלת לעשות את הדבר הנכון. אז אני אומרת, תבחרו, אבל תבחרו דרך אחת, אל תלכו בין הדרכים, כי בין הדרכים זה המקום הכי הכי הכי מפסיד, הכי משלם מחירים".
לבסוף אמרה: "או להכריע על כניעה במלחמה, הפסקת מלחמה, קבלת החטופים, או להכריע על ניצחון על החמאס והשבת כל החטופים באמצעות הכרעת החמאס. אחת משתי דרכים, זה מה שאני צפה מהממשלה. אל תמשיכו ללכת בין הדרכים, כי זה הורס אותנו. הורס את האנשים החטופים, הורס את החיילים, הורס את המשפחות, הורס את העם. והכי הרסני שיכול להיות".
בסופו של דבר, אור חוזרת למה שהיא באמת מצפה: "לעשות את מה שהיא, שהממשלה וכל אחד יודעת, זה טוב לישראל, וטוב לכל האנשים החטופים, וטוב לחיילים, וטוב למדינה. הממשלה יודעת בדיוק מה טוב לנו, אני מצפה ממנה שתעשה את זה. וכשהממשלה נאמנה, או כשמדינת ישראל נאמנה לאמת שלה, היא משדרת לכל העולם את זה שהטוב נלחם ברע בלי פשרות".
