איך שלא מסתכלים על הגרף שמייצג את שער המטבע הלירה הטורקית – בין אם זה חודש, שנה או חמש שנים – הגרף תמיד מראה את אותה מגמת התרסקות ומגלה שיש כאן סיפור עמוק שמתחיל הרבה לפני הגל הנוכחי.
"הבעיות של טורקיה הן בעיקר בעיות פנימיות", מסביר יוסי מנשה, מנכ״ל וממייסדי אלטשולר שחם פיננשייל סרביסס. "ארדואן מתערב בהרבה אספקטים במדינה: המערכת המשפטית, המערכת הפוליטית וכמובן גם המערכת הכלכלית. כל מי שעוקב רואה איך לאורך השנים, ובעיקר מאז 2014, ארדואן הפך את מוסדות המדינה לכלים בידי השלטון. זו הייתה נקודת מפנה – מאותו רגע המדינה שירתה את היעדים הפוליטיים שלו, והאמינות של הבנק המרכזי והמטבע פשוט נשחקה".
לפי מנשה, המספרים מדברים בעד עצמם. "ב-2014 שער הדולר מול הלירה היה סביב 2, ואילו היום אנחנו קרובים יותר ל-45 – זה פיחות של בערך 2,200 אחוזים. נכון להיום האינפלציה עומדת על כ-35%, אחרי ירידה מסוימת, והריבית בטורקיה קפצה ל-46%". הסיבה לעליית הריבית היא פשוטה: כשהאינפלציה משתוללת, אתה מעלה ריבית כדי לרסן ביקושים – את זה כל ספר כלכלה יגיד לכם – אבל כמובן שגם בזה ארדואן מתערב והוא כל הזמן לחץ על הבנק המרכזי להוריד אותה.
אז האם יש ישראלים שמנסים לנצל את המצב? לא ממש, טוען מנשה. "פעם פישמן ניסה לעשות שורט על הלירה, אבל המהלך הזה התפוצץ לו בפנים. היום כמעט אין פעילות כזו בשוק המקומי. גם הייבוא מטורקיה, בתקופה שהיה כזה, התבצע בדולרים ולא בלירה. הסוחרים המקומיים בעצמם לא האמינו במטבע שלהם".
מנשה כמובן מדבר על סמך הניסיון שלו כמנכ"ל חברה שמציעה שירותי מט”ח בליווי אישי ללקוחות פרטיים ועסקיים, כולל המרות, פיקדונות וגידור, אך גם מסייג את דבריו: "אני לא יודע בוודאות שאין שחקנים גלובליים גדולים שמשחקים בלירה, תמיד יכול להיות שיש כמה קרנות גידור שעשו עליה שורט, אבל במבט על נראה שהפיחות החד הוא בתוצאה טבעית של אובדן אמון במטבע ולא ספקולציה נקודתית".
"הלירה הטורקית היא היום בעיקר תזכורת לתקופה בה טורקיה הייתה אחת משותפות הסחר הבכירות של ישראל", הוא מסכם, "וסימן אזהרה למה קורה לכלכלה שנשלטת יותר מדי על ידי הפוליטיקה".
