מאחורי ההצהרה של של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עומדים מניעים פרקטיים שאין להם קשר אמיתי לישראל או למזרח התיכון. במרץ 26, צרפת עתידה ללכת לבחירות המוניציפליות, ושנה לאחר מכן – בחירות לנשיאות. מקרון ציין שההצהרה שלו תגיע בספטמבר, שבאופן מאוד מפתיע מתוזמן בדיוק לפתיחת שלב הקמפיינים הסופי לבחירות המוניציפליות, שמין הסתם התוצאות ישפיעו באופן ישיר על הבחירות לנשיאות צרפת.
הרפובליקה הפלורליסטית עד כדי טירוף, נשטפה בזרם מהגרים איסלמי שכובש חלקים נרחבים מצרפת ומרוכז בעיקר באזור איל דה פרנס (פריס רבתי) ובחבל פרובנס אלפ קוט ד'אזור.
הריכוז האיסלמי, שהפך יותר ויותר איסלמיסטי, הוא הכח המניע במחאות והפרעות סביב הנושא הפלסטיני בצרפת (ובאירופה כולה). מקרון יודע זאת, ובהכרה במדינה פלסטינית הוא מרוויח בשני מישורים. האחד, רגיעה יחסית ושקט בצרפת. השני והחשוב יותר – תמיכה אלקטורלית של הקהילה המוסלמית בצרפת.
צרפת כנועה וחלשה, אבל הבשורות הטובות עבורנו הן שזה מחזק גם את הימין הצרפתי וזה טוב להיהודים (שבוחרים לעלות לארץ). ההתמודדות הישראלית עם הסיטואציה אינה יכולה ואינה צריכה להיות עימות דיפלומטי חזיתי מול מקרון. את הטקטיקה הזו ניסינו עשרות פעמים, וכשלנו בכל פעם מחדש.
לאורך השנים התפיסה הישראלית הייתה ועודנה מתגוננת, הסברה ותגובתיות. לא עוד, הגיע הזמן שנעבור לאסטרטגיה אופנסיבית. ישראל צריכה לאמץ רעיון חדש ויעיל: חיבור וחיזוק קשרים עם מפלגות הימין האירופיות וסיוע אמיתי למדינות אירופה שנואשות לעזרה מול האיום הדמוגרפי האיסלמי. הקמת פורום בין לאומי שירכז מאמצים בתחומי המשפט הבינלאומי ובתחומי ביצוע, תהווה יוזמה יעילה ואמיתית שבסופו של תהליך, תוריד את הלחץ הפנימי באירופה ובהתאמה – את הלחץ האירופי על ישראל.
מעיין סמון הוא פעיל דיפלומטי ומומחה ליחסים בין לאומיים.
