"בספרים שלי עבדתי עם חומר היסטורי, אם כי ניתן להבחין שהכתיבה שלי היא של מי שבאה מהספרות. עם זאת, אני נאמנה לעובדות ההיסטוריות ואין לי הפריבילגיה של סופר, שיכול לבדות דברים. עם כל הנאמנות המוחלטת שלי לחומרים ההיסטוריים שאספתי בעבודת תחקיר מדוקדקת, אני מביאה אותן מנקודת המבט שלי".
כך אמרה הסופרת הדרה לזר – שהלכה בחמישי לעולמה בגיל 89 – בראיון ב-2012 לרגל הופעת ספרה ה-7 "יחידים" (בהוצאת "הקיבוץ המאוחד") על שש דמויות שנויות במחלוקת בארץ-ישראל המנדטורית של שנות ה-30. והן מניה שוחט מראשי "השומר"; יהודה לייב מאגנס, נשיא האוניברסיטה העברית וממנהיגי "ברית שלום"; מוסא אל-עלמי וג'ורג' אנטוניוס, מהנהגת הערבים בתקופת המנדט; ארתור ווקופ, מי שהיה הנציב הבריטי העליון ואורד צ'ארלס וינגייט, הזכור בכינויו "הידיד".
על בחירת גיבוריה בספר, שניים מכל צד, אמרה: "זה מה שהיה בארץ בשנות ה-30 – יהודים, ערבים ואנגלים – ואני בחרתי כאלה שהותירו את רישומם על ההיסטוריה. כשחיפשתי חומרים עליהם, כולל נבירה בארכיונים, הייתה לי קצת תחושה של מרגלת, הבולשת עליהם".
לזר, בת להורים שעלו ארצה בעלייה הפולנית של שנות ה-30, גדלה בחיפה, בהדר הכרמל, השכונה שהונצחה בשמה. "הייתי ילדה שקראה הרבה, אחת שגמרה ספריות", העידה מי שלימים תרגמה לעברית את כתבי זאן-פול סארטר. "מה שהכי אהבתי זה הספר 'עליסה בארץ הפלאות'. אם כבר אז רציתי להיות סופרת, לא הוצאתי את זה החוצה".
אם "מרגלת", היה מרתק לשמוע ממנה את דבריה על מניה שוחט. "האשה הזאת הייתה דמות מוטרפת", קבעה. "לפני הכל הייתה בה נשמה של טרוריסטית רוסית, מה שהביא אותה להיות מעורבת ברצח אדם חסר ישע. והיא, שהיו לה קשרים מוזרים עם זובאטוב, ראש ה'אוכראנה', המשטרה החשאית במוסקבה, הפכה בארץ-ישראל לציונית. היא הייתה פעילה כאן למען ערבים, כשמנגד הייתה מעורבת במהלכים אנטי ערביים. באחרית ימיה התנדבה למען העולים במעברות".
לזר הייתה נשואה למשורר המוערך ורב הפנים אורי ברנשטיין, שהיה פרופסור לספרות באוניברסיטת בן-גוריון וגם עורך דין, שניהל זמן רב את מפעל "אמקור" המשפחתי. ילדיהם הם הבמאי אסף ברנשטיין וגאיה, מרצה למשפטים, חיה בניו-יורק.
