אם נבחן את מדפי הרשתות בימים אלו, נגלה תופעה מובהקת: מגוון עשיר של דגים, יותר מבכל תקופה אחרת בשנה, ממתין לצרכנים במבצעים, באריזות מושכות, ובמסרים חכמים כמו "טעים, בריא ולכל המשפחה".
אבל למרות העושר, שני שחקנים עיקריים שולטים בשוק הדגים בישראל: דג האמנון (מושט) ודג הסלמון. האמנון, דג מים מתוקים המגודל גם בישראל, הפך לדג הבית של הצרכן המקומי. הוא זול, קל לעבודה, מתאים לטיגון, אפייה או הכנה ברוטב, ומשדר "פשטות ישראלית". הסלמון, לעומתו, מציע חוויה אחרת: דג יוקרתי, שמן, עשיר באומגה 3, מיובא מצפון אירופה, ומצטלם מצוין על צלחת. זהו הדג שצמח להיות סמל לשדרוג הארוחה, גם אם לא תמיד במחיר נגיש.
בין השניים, נמצאים דגים נוספים שזוכים לעניין גובר: דניס ולברק, טונה פרוסה, פילה סול, בורי, ולעיתים גם אנשובי או סרדינים. גם הדגים המעושנים – כמו הרינג, מקרל, מטיאס ופילה סלמון מעושן – זוכים לעדנה מחודשת, בעיקר בקרב הציבור המסורתי האשכנזי, או כפתרון נוח לארוחות קלות.
מגוון הארוחות גם הוא מתרחב: מתבשילי קדרה של דג עם חומוס ועגבניות, דרך קציצות דג חריפות מהמטבח המרוקאי, ועד סושי ביתי עם סלמון טרי. צריכת הדגים בישראל בתשעת הימים כמעט מכפילה את עצמה ביחס לחודש רגיל – נתון שחוזר על עצמו מדי שנה ומצביע על התבססות מגמה קבועה.
