חברי למדור זה, מאיר עוזיאל, שאני נהנה תמיד לקרוא את רשימותיו, מותח ביקורתו על כך שציבור גדול בישראל אינו יודע להעריך את הישגיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לדעתו, ציבור זה אינו מונע מכוח ההיגיון, אלא מכוחם של רגשות טינה. הבה ננסה להבין את הציבור העוין. נערוך מאזן תמציתי של פעולות נתניהו בצד השלילי ובצד החיובי.
שרי הליכוד, בעוז ובמרץ רב, תוקפים את בית המשפט העליון ואת נשיאו. אין הם מסתפקים בביקורת עניינית, מאוזנת, או שקולה. הם ממש מסיתים את ציבור מאמיניהם נגד בית המשפט העליון, ופוסלים את הלגיטימיות שלו. חלקם אף מצהירים שלא יצייתו להחלטותיו. הרס הלגיטימיות של בית המשפט העליון מערער את אחת מתשתיות הדמוקרטיה. ומה עושה בנימין נתניהו? מגבה אותם בשתיקתו לאורך כל הדרך.
צעירי ישראל המשרתים בצה”ל מקריבים למעננו את חייהם. חיילי המילואים, מרביתם בעלי משפחות, נשחקים בתקופות השירות הארוכות, ואיתם משפחותיהם. עול הביטחון כבד. אנו זקוקים לתוספת כוח אדם. מנגד, המגזר החרדי, 80 אלף צעירים חייבי גיוס, אינו משתתף ברובו הגדול בעול הביטחון. אי־השוויון מכרסם בגוף החברה. ההתמרמרות ותחושת הקיפוח בקרב המשרתים גואות. ומה עושה נתניהו? במקום לבצע את השינוי ההיסטורי הנכון, הוא משנס את כל יכולותיו הפוליטיות כדי להעביר חוק שיכשיר את השתמטות החרדים משירות בצה”ל.
טבח ה-7 באוקטובר היה מהנוראים שידע הלאום היהודי. אין ספק, צה”ל כולו, ובראשו הפיקוד הבכיר, כשל בגדול. הוא, והמערכת המדינית, טיפחו יחד גישה שלפיה חמאס מורתע, או אינו מעוניין בהסלמה. בשנים שקדמו לטבח, נתניהו הוביל מדיניות של עידוד קטאר להעביר כספים לחמאס, וחמאס אכן עשה שימוש לצרכיו הקטלניים בכספים אלה. ומה עושה נתניהו קבל עם ועדה? האם קיבל איזו אחריות? לא שמעתי על כך.
האנטישמיות גואה בעולם ונמצאת כיום בשיא מאז קום המדינה. גם הביקורת הבינלאומית על ישראל מחריפה. אנחנו מאבדים ידידים, מאבדים תמיכה פוליטית ותקשורתית. אנחנו בדרך להיות מנודים בעולם, בדומה למצבה של ממשלת פרטוריה בדרום אפריקה, בזמנה. הדבר קורה בתקופת שלטונו של נתניהו, ואין בממשלה ניסיון אמיתי לשנות זאת.
בנוסף לצורכי הרווחה והחברה, ישראל זקוקה לתוספת משאבים כדי לטפל באזרחים שאיבדו את בתיהם במלחמה ובמבצע “עם כלביא”. ומה עושה הקואליציה בראשות נתניהו? ממשיכה להעביר תקציבים לישיבות לימוד תורה ללא לימודי ליבה, כדי להבטיח את המשך הבערות ואת אי־יכולתם של צעירי המגזר הזה להשתלב בכלכלה.
המלחמה מול חמאס מתנהלת מאז אוקטובר 2023. 50 חטופים עדיין בשבי בעזה. על פי הסקרים, למעלה מ־70% מהציבור רוצים בהפסקת המלחמה ובשחרור החטופים כולם. ואיך ניצב נתניהו בדילמה טרגית זו? הוא נותן לציבור את התחושה שאין הוא עושה באמת ככל יכולתו כדי לסיים את המלחמה ולשחרר את החטופים.
נסתפק בפירוט זה של השלילי, ונעבור לחיובי: כראש ממשלת ישראל, נתניהו פעל בזמן מגיפת הקורונה יותר מכל מנהיג אחר בעולם. זו חובתו כראש ממשלה, אך הוא עשה הרבה יותר מזה, ועל כך הוא ראוי להערכה.
הסכמי אברהם הם הישג מדיני והיסטורי חשוב. אשראי רב בעניין מגיע לנתניהו, גם אם לאחרונה התנופה נבלמה. אבל הציבור אינו חייב תודה מיוחדת לנתניהו. הלוא זה תפקידו. לאחר תקופת כהונה העולה על עשר שנים מותר לצפות להישגים בתחום יחסי החוץ.
במבצע “עם כלביא”, האשראי על הביצוע המרהיב מגיע לפני הכל למבצעים: למוסד, למודיעין, לתעשייה הצבאית, לצוותי הקרקע של חיל האוויר, ובראש ובראשונה, לטייסי חיל האוויר ולפיקוד חיל האוויר. ראש הממשלה נתן את האישור למבצע. זו הייתה החלטה בלתי נמנעת בהתחשב בשלב שאליו הגיעה איראן בפיתוח נשק גרעיני. האשראי מגיע לנתניהו לא עבור ההצלחה הצבאית יוצאת הדופן, אלא עבור שכנועו של טראמפ להשתלב במערכה.
אלה רק דוגמאות מרכזיות לשלילי ולחיובי בעשיית נתניהו. באופן כללי, מדובר בכמה הישגים בתחום מדיניות החוץ, לעומת התפוררות החברה מבפנים. מה עושה נתניהו כדי להפיג את המתח הזה, כדי להשכין שלום בין פלגי העם? הוא נותן גיבוי לקידום ההפיכה המשטרית, החוצה את העם לשניים באחת התקופות הקשות לישראל.
