במהלך מלחמת חרבות ברזל חוותה קהילת העמותה צמיחה משמעותית, כאשר מספר המתנדבים גדל מ-80 ליותר מ-1,500 איש ואישה, המקדישים עצמם לפעילות יומיומית. העמותה מפעילה חמ"ל מרכזי במתחם "אקספו" בתל אביב, המשמש כמרכז ניהול למערך הסיוע הרחב. המתנדבים פועלים לספק מגוון רחב של תמיכה, כולל מזון, ביגוד, ציוד היגייני, כלי בית וריהוט, במטרה לסייע לחיילים ולמשפחות במצוקה.
כבר ב-9 באוקטובר 2023 מצאה עצמה שמידר חלק מהעמותה במתחם אקספו. "לא ידענו לאן הסיפור הולך ולא היו תכנונים גדולים קדימה. בחצי השנה הראשונה אנחנו מתמקדים בעיקר בחמ"ל שקיים עד היום, פותחים אופרציה של אלפי מתנדבים, מקבלים תרומות של ציוד וכסף שבעזרתו אנחנו מתחילים לייצר מערכת שעובדת בצורה מקצועית, שולחים ציוד לכל משפחה מפונה שהיתה צריכה עזרה, לכל יחידה ולכל חייל".
החברים בעמותה הצליחו לארגן, או יותר נכון "להציל" בהתנדבות, כמה חתונות של חיילים שנאלצו לבטל אירוע בשל גיוס למילואים. אבל גולת הכותרת שבסופו של דבר הביאה להקמת "הבית" היה מערך התנדבותי של העמותה בבתי חולים במחלקות השיקום של החיילים. "זה התחיל בכך שהבאנו להם בכל שבוע משהו אחר, כמו שמיכות מפנקות, כריות, ביגוד וכל מה שיהפוך את השהות שלהם בבית החולים לכמה שיותר ביתי ונעים. המון חברות רצו לקחת בזה חלק, ומצאנו את עצמנו מקיימים מערכת יחסים מאד קרובה עם הפצועים שנמצאים שם תקופה לא קצרה. ראינו שאנחנו מבינים את הצרכים שלהם, ומדייקים את מה שאנחנו מעניקים להם משבוע לשבוע".
"הבית" הוא חלק מפרויקט "היום שאחרי" שיזמו בעמותה, מתוך הבנה שחיילים בשיקום, בין אם פיזי או נפשי או משוחררי מילואים, זקוקים למערך תמיכה. "זה נבע מהבנה ומשיחות עם החיילים שאמרו לנו בפירוש, שאחד הדברים הכי כואבים להם ושמפחידים אותם הוא מה יהיה ביום שאחרי", אומרת שמידר.
"הם ממש מדברים בשפה הזאת, מודעים לכך שבמדינת ישראל מתאגדים מהר מאוד כשיש משבר, אבל גם שוכחים באותה מהירות וחוזרים לשגרה. ואנחנו בוחרים לא לחזור לשגרה, אלא לספק מענה רחב ככל שניתן לכל דבר שיעלה מקרב הלוחמים, הלוחמות וגם למשפחות שנשארו מאחור ומשלמות מחיר".
"הבית", הוא חלק ממערך גדול שפתחה העמותה ויש לו שלושה תפקידים, על פי שמידר: "קודם כל לשמש כבית, תרתי משמע. כל חייל שמרגיש שהוא עמוס שהוא רוצה רגע לשבת עם חבר שמדבר בשפה שלו. כי על אף שגם אנחנו, כמי שלקחו חלק במלחמה הזו מאז שהחלה, מדברים בשפה אזרחית, אנחנו לא חווינו את אותן חוויות, את אותם פחדים או את אותם הלחצים. אנחנו רוצים לאפשר להם להגיע לפה ולעשות את מה שאנחנו עושות עכשיו: לשבת פה, מול הים, לשתות בירה על הגג ולדבר עם מישהו שמדבר את אותה השפה. לשחרר רגע את מה שיש להם בפנים כדי שהם יוכלו לתקשר שגרה בצורה כזו או אחרת".
התפקיד השני, מוסיפה שמידר, זה לשמש מקום אליו הם יכולים להגיע כקבוצה אורגנית עם החברים שלהם שלחמו איתם, עם היחידה שלהם, ולייצר פה ערבי גיבוש או ימי עיבוד. "והתפקיד השלישי, שבעיניי הוא החשוב ביותר", היא ממשיכה, "זה ממש להיכנס פנימה ולעומק ולספק גם מענה פרטני. זה אומר שאם יש מישהו שנתקל בבעיה משפטית כזו או אחרת, בעיה מול בעל הבית שלו, דירה שפינו אותו ממנה כי לא הייתה לו יכולת כלכלית לעמוד בהוצאות, או מול העבודה כשלא קיבל את התנאים שהגיעו לו, אז יהיו פה אנשי מקצוע ויועצים משפטיים ופיננסים ואפילו מאמנים מנטליים שיידעו לתת להם את הכלים להתמודד".
