לאחר כמעט שנתיים של מלחמה, ישראל מתחילה לאבד את הערכים הבסיסיים שלה. אתמול (שלישי) שוב קיבלנו שורה של תזכורות על סדרי העדיפויות של ממשלת ישראל. מה חשוב לה ומה פחות.
השיא היה אתמול בערב. כאשר שרי הקבינט התכנסו ״על הדרך״ לדון בנושא הלחימה בעזה. הם לא דנו בהצעות לשחרור החטופים שהגישו המתווכות – כמו שזה נראה כרגע, ממשלת ישראל מפנה עורף למשא ומתן. היא מעדיפה לצאת להכרעת חמאס בלחימה. את שחרור חמישים החטופים היא רואה כנושא משני. הוא כבר לא בראש סדר העדיפויות. אחרי הכל, החטופים הפכו כבר מזמן לנושא פוליטי.
יש מי שטוען שזה הפך לעניין של שמאל לימין. אלא שהחטופים נמקים מרעב, עוברים עינויים קשים כבר691 ימים. לשרי הממשלה, ובראשם לראש הממשלה בנימין נתניהו היה חשוב אתמול בערב לצאת ל״ארוחת שחיתות״ במועצת בנימין באיו״ש. זה טעים, מזין, וטוב לבייס ערב הבחירות.
לא רק הממשלה איבדה את המצפן ואת סדרי העדיפויות. גם צמרת צה"ל, או יותר נכון ראש אכ״א האלוף דדו בר כליפא. לוחמי הסדיר של צה״ל נלחמים כמו אריות כבר כמעט שנתיים. חלק גדול מהלוחמים רואים את הבית אחת לארבעה, חמישה ואף במקרים מסוימים גם שישה שבועות. הם נלחמים בתנאים קשים מורכבים, נשחקים ואף נפגעים בקרבות.
אלא שאז מגיעים ״הפקידים הבירוקרטים״ של אכ״א, אלה שחיים תחת אורות הניאון בבסיסים העורפיים בקריה ובתל השומר, ומטילים על הלוחמים גזרות. הג׳ובניקים קובעים ללוחמים כי למרות שהם בלחימה עצימה כבר תשעה חודשים מאז תחילת השנה, למרות שהם בדרך להיכנס לעיר עזה בפעם המי יודע כמה, הם לא יהיו זכאים בשל אילוצי הלחימה ל-18 ימי החופשה השנתית המגיעים להם.
עד כאן אפשר להבין ולקבל. אלא שהג׳ובניקים באכ״א הוסיפו וקבעו שהלוחמים לא יוכלו להעביר את ימי החופש לשנה הבאה וגם לא יוכלו לקבל עליהם פדיון כספי. למה? ככה. כי גם בצבא סדר העדיפויות מתחיל להיסדק. כי ראש אכ״א, האלוף דדו בר כליפא, שהיה לוחם ומפקד קרבי, לא מסוגל לנהל את סדרי העדיפות של אכ״א ואת הנכס החשוב ביותר לצה"ל – הלוחמים שלו. הוא לא יודע להעמיד במקומם את הפקידים הבירוקרטיים שתחתיו ולהזכיר להם את מה שחשוב. הלוחמים בסדיר והמילואימניקים, ממש כמו החטופים, הפכו לשקופים בחברה הישראלית.
והיה גם דבר אחד מעודד אתמול: הגיבוי שהעניק אתמול הרמטכ״ל, רא״ל אייל זמיר, ללוחמים שפעלו בחאן יונס. הוא גיבה אתמול את לוחמי גולני וצוות הטנק של חטיבה 188. קבע שהם פעלו בשיקול דעת נוכח הסכנה שחשו. זמיר לא הפקיר אותם.
מדינת ישראל חייבת להתעשת במהירות. לקבוע את סדרי עדיפויות ולחזור לשפיות. החטופים נמצאים הרבה לפני אינטרסים פוליטיים. הלוחמים בחזית, בכל המובנים, וחיילי המילואים הם עמוד האש לפני העם.
