האם פומביות של עבירה מחייבת לחקור אותה?

שם: נצ"מ זיו שגיב

תפקיד: קצין אגף חקירות ומודיעין מחוז תל-אביב

תוכנית: פגוש את העיתונות, קשת 12

תאריך: 12.7.25

ציטוט: "כשיש עניין לציבור… צריך לחקור… עובדתית אנחנו מקיימים היום דיון בערוץ 12 לגבי החקירה (של אביעד גליקמן)"

ציון: מטעה

התוכנית "פגוש את העיתונות" (יש לבחור בתוכנית של 12 ביולי 2025 ולנגן החל מדקה 34) הזמינה לריאיון את קצין אגף חקירות ומודיעין במחוז תל אביב, נצ"מ זיו שגיב. אחד הנושאים שעלו לדיון היה ההחלטה לפתוח בחקירה נגד העיתונאי אביעד גליקמן, שלכאורה דחף עובדת של שרה נתניהו. שגיב טען שמדובר לכאורה ב"תקיפה חבלנית", ושמגיעות למשטרה "עשרות תלונות" על דחיפות. המראיין בן כספית השיב שהן "נסגרות מחוסר עניין לציבור". שגיב ענה: "זאת בדיוק הנקודה, וחשוב מאוד להבין. כשיש עניין לציבור, וזה גם שיקול". עמית סגל תהה אם היותו של גליקמן דמות ידועה גרם לכך שיש עניין לציבור. על כך השיב שגיב: "עובדתית, אנחנו מקיימים היום דיון בערוץ 12 לגבי החקירה". בדקנו האם יש קשר בין פומביות המקרה לבין שאלת העניין לציבור לפי החוק.

המשטרה הורתה לפתוח בחקירה נגד עיתונאי חדשות 13 אביעד גליקמן בעקבות תלונה שהגישה נגדו עובדת מהצוות של אשת ראש הממשלה שרה נתניהו. לפי התלונה, גליקמן דחף את אותה עובדת, אך רבים טוענים על סמך תיעוד של האירוע שהוא ניסה לפלס את דרכו בקהל בבית המשפט בו השניים שהו, כדי לצלם את שרה נתניהו. לפי פרסומים, הדבר הגיע בעקבות לחץ על המשטרה לפתוח בחקירה. נכון לעכשיו החקירה מושעית לאחר שהיועצת המשפטית גלי בהרב מיארה הודיעה שתכנס ישיבה כדי לדון בעצם קיום החקירה, זאת בשל הרגישות של חקירת עיתונאים. יודגש מבעוד מועד שאין אנו בודקים או קובעים האם היה נכון לזמן את גליקמן לחקירה, אלא רק האם האופן בו נצ"מ שגיב תיאר את עילת חוסר עניין לציבור היה נכון.

כפי שמוסבר בהנחיית פרקליט המדינה מס' 1.1, "חוסר עניין לציבור" מהווה שם ישן לעילת "נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה/העמדה לדין". חלק אחד של העילה נמצא בסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי, שקובע: "נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה; אולם בעבירה שאינה פשע רשאי קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להורות שלא לחקור אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה או אם הייתה רשות אחרת מוסמכת על פי דין לחקור בעבירה". לפי סעיף 24 לחוק העונשין, פשע הוא עבירה שהעונש עליה הוא יותר משלוש שנים. שגיב טען שגליקמן נקרא לחקירה בגלל חשד ב"חקירה חבלנית". אין בחוק העונשין עבירה בשם זה, אבל בהנחה שהוא התכוון ל"תקיפה הגורמת חבלה ממשית" (סעיף 380 לחוק העונשין), מדובר במאסר של עד שלוש שנים, קרי מדובר בעוון, מה שמשאיר למשטרה שיקול דעת. עם זאת, בחוק כן קיימות נסיבות שמחמירות את העונש והופכות אותו לפשע, ולא נקבע אם הן התקיימו במקרה זה או לא.

"בררת המחדל היא שיש חקירה", מבאר פרופ' יניב ואקי, ראש המכון הישראלי למשפט פלילי יישומי במסלול האקדמי המכללה למינהל. "במצבים של חטא או עוון היא יכולה להחליט שלא לחקור אם נסיבות העניין לא מצדיקות חקירה, אבל עבירות אלימות הן סולם שמתחיל בקל ביותר ומגיע לחמור ביותר, ואם בסיפור הנוכחי יש חשד לעבירה חמורה שמגיעה לכדי פשע, אז אין למשטרה שיקול דעת. עם זאת, חובה לציין שחקירה לא חייבת להיות תחת אזהרה וזה שיקול דעת בפני עצמו".

החלק השני שלה נמצא בסעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי, שעוסק בהגשת כתב אישום, לאחר שהטיפול המשטרתי תם: "ראה תובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין".

שינוי השם של העילה נעשה באמצעות תיקון 82 לחוק, ששינה את הנוסח "שאין בדבר עניין לציבור" ב"נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה/העמדה לדין". כפי שמוסבר בהנחיית פרקליט המדינה, בדברי ההסבר לתיקון נכתב שהמונח הישן "מתפרש כאילו הפגיעה אינה מעניינת את הציבור וגורם לא אחת לעוגמת נפש לנפגעי העבירה". כמו כן, נכתב בדברי ההסבר ש"אין בתיקון המוצע כדי להשפיע על מהות השיקולים העומדים מאחורי העילה עצמה".

קווים מנחים לשימוש בעילה הותוו בפסיקה (בעיקר בג"ץ 935/89, אותו שלחה לנו דוברות הרשות השופטת) ובהנחיית פרקליט המדינה הנ"ל. כך כתב השופט (כתוארו דאז) אהרן ברק בפסיקה הנ"ל: "רק כאשר העניין הציבורי באי העמדה לדין עולה על זה שבהעמדה לדין, רשאי תובע להגיע למסקנה כי קיים עניין לציבור באי העמדה לדין". בהתאם, הנחיית פרקליט המדינה דורשת לקחת בחשבון שישה אלמנטים מרכזיים: מידת חומרת העבירה ונסיבות ביצועה (למשל, הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה או עד כמה העבירה שכיחה עד כדי שהפכה ל"מכת מדינה"); נסיבות אישיות של החשוד (למשל, עבר פלילי קודם או מצב בריאותי); נסיבות הקשורות בנפגע העבירה (למשל, סלחנות כלפי החשוד או פגיעה באמינות המתלונן); מדיניות אכיפה (האם עבירה ספציפית נמצאת בעדיפות גבוהה של גורמי האכיפה); אינטרסים חיוניים של המדינה (למשל, אם ייגרם נזק מודיעיני כתוצאה מהמשך פעולת האכיפה); ושיקולים מוסדיים (בדגש על הקצאת המשאבים של המערכת, והנחיית הפרקליט מדגישה ששיקול זה לא יכול להיות שיקול יחיד). יצוין שההנחיה דורשת מהמשטרה והתביעה להתייחס "בין היתר" לאספקטים הנ"ל, קרי שיכולים להיות שיקולים נוספים. "יש הרבה שיקולים שאף אלגוריתם לא יכול לחשב", אומר פרופ' ואקי. "צריך להסתכל על כל השיקולים, שהרשימה לא קרובה ללמצות את כולם, ולא לכולם יש משקל סגולי זהה".

וכעת נשארת השאלה האם פומביות העניין מהווה שיקול. "אף פעם המבחן של עניין לציבור לא עסק בשאלה אם זה מעניין את הציבור", מסביר ואקי. "המבחן היה ונותר כזה שבוחן את התועלת שבפתיחה בחקירה או העמדה לדין אל מול הנזק שייגרם מהן".

חשוב לציין שלפי מאמר באתר של עו"ד אלעד שאול בעניין העילה, בג"ץ גם קבע בעבר ש"בחקירה פלילית נגד איש ציבור, נקודת המוצא היא שיש עניין ציבורי" (לשון המאמר). לפי ואקי, פורמלית גליקמן יכול להיחשב לאיש ציבור, אבל הדבר תלוי בנסיבות.

ממשטרת ישראל לא נמסרה תגובה.

לסיכום, אכן כל עוד לא הוחלט שאין עניין לציבור יש צורך לחקור את המקרה, אך הכוונה בעניין לציבור היא שהתועלת במיצוי ההליכים עולה על התועלת ולא לפומביות המקרה. לכן דברי שגיב מטעים.