רשמו לכם כמה שמות: בנימין נתניהו, ישראל כ"ץ, מירי רגב, דודי אמסלם, צחי הנגבי. מה המכנה המשותף? אתם תגידו: השלטון. קחו לכם עוד רשימה: אביגדור ליברמן, עוזי לנדאו, נפתלי בנט, משה כחלון, גדעון סער. מה המכנה המשותף? אתם תגידו: כולם נפלטו מהליכוד.
שתי התשובות נכונות, אך קיים פן נוסף. כל אלה המככבים בקבוצה הראשונה, החל מנתניהו וכלה בהנגבי, תמכו בתוכנית ההתנתקות. נתניהו, כ"ץ והנגבי הצביעו עבור התוכנית בכנסת (נתניהו הצביע בעדה גם בממשלה). רגב דבררה את התוכנית בלהט בתפקידה כדוברת צה"ל, כך שהרוויחה ביושר את הכינוי "נסיכת ההתנתקות". ואילו אמסלם, אז מראשי סניף הליכוד בירושלים, תמך בתוכנית וגיבה את אריאל שרון. כי ככה הוא דודי, תמיד הולך עם החזק. מאידך, ליברמן, לנדאו, כחלון וסער הצביעו בכנסת נגד ההתנתקות. בנט טרם נבחר לכנסת, אך התנגד לתוכנית כמנכ"ל מועצת יש"ע.
הקבוצה מהרשימה השנייה, רשימת מתנגדי ההתנתקות (להוציא סער, שחזר אומנם לאחרונה לליכוד, אבל מצביעיו לא חזרו), מזוהה כיום עם האופוזיציה. הקבוצה מרשימת תומכי ההתנתקות מנהלת את המדינה. אה כן, בשילוב עם בצלאל סמוטריץ', שדווקא התנגד להתנתקות בדרכים יצירתיות, ולפי החשד זמם לשפוך על נתיבי איילון דלק ושמן – אך כבר בשנת 2015 הצהיר שחמאס הוא נכס. קוראים לחבורה הזו "ימין על מלא".
כשנובמבר קודם לאוגוסט
חלפו רק 20 שנה מיום החורבן שישראל מציינת השבוע. עדי ראייה רבים מסתובבים עדיין בקרבנו, אך תעשיית הפייקים עובדת בכל הכוח במאמץ לשכתב את ההיסטוריה. מכונת הרעל מפיצה בה בעת כמה גרסאות: האחת, השמאל ביצע את ההתנתקות, התוכנית החד-צדדית של היציאה מעזה נולדה באוסלו. השנייה, מפלגת קדימה ביצעה את ההתנתקות, אז מה אם קדימה הוקמה בנובמבר 2005, והחורבן אירע ב-15 באוגוסט? רק שמאלנים בוגדים מתעקשים לטעון שאוגוסט קודם לנובמבר.
השלישית, שנתניהו הצביע בעד ההתנתקות רק פעם אחת (אז מה אם בדברי הימים של הממשלה והכנסת כתוב אחרת), התנה את הצבעתו בעריכת משאל עם, וכששרון לא ניאות לקיים משאל עם, הצביע נגד כאמור בפברואר 2005.
שונה משני הפייקים הראשונים ("רבין ופרס רקמו את תוכנית ההתנתקות", ו"בלוח השנה נובמבר קודם לאוגוסט"), הפייק האחרון שווה הבהרה. נתניהו היה מודע כמובן לעובדה שהתוכנית, לאחר שאושרה בכנסת ויצאה לדרך, היא בלתי הפיכה. אך לא זו בלבד: הוא גם סבר כי תוכנית ההתנתקות תזכה לרוב במשאל עם ואף, כפי שמספרים מקורות יודעי דבר, הבהיר את הנקודה לשרון. נתניהו צדק בהערכתו: לפי כל סקרי דעת הקהל, רוב משמעותי בקרב הישראלים קנו את אשליית ההתנתקות והיו מצביעים בעד. אבל שרון, שנכווה במשאל מתפקדי הליכוד, נזהר וחשש.
לפיכך יש כאן שתי אפשרויות. או שנתניהו, עם פרוץ תוכנית ההתנתקות, לא הפנים את סכנותיה והצביע בעדה עד שראה את האור בפברואר 2005. אם כן – הוא עיוור. או שבחר שלא לקרוא תיגר על ראש הממשלה מטעם הליכוד, מחשש שמהלך שכזה יפגע במעמדו במפלגה ויסכל את סיכוייו להחליף את שרון. אם כן – הוא אופורטוניסט. אין אופציה שלישית.
חזון בלהות
ביום רביעי שחרר השר עמיחי אליהו אמירה נוספת. החטופים, הודיע, אינם חטופים, הם שבויים – ובשחרור שבויים דנים רק בתום המלחמה. אמירתו של השר לענייני כלום מזעזעת בשני מישורים. דבר ראשון, איש עוצמה יהודית מצהיר בפה מלא שאין לממשלה, או לכל הפחות למפלגתו, עניין בחטופים. קודם כיבוש הרצועה, הקמת משטר צבאי, בניית יישובים וערים – ואז אפשר אולי להחזיר את הגופות. כנראה עמיחי אליהו לא למד היסטוריה, ואין לו מושג מיהם שבויי מלחמה ומהם התנאים להחזקתם, כולל ביקורי הצלב האדום.
דבר שני, חמור לא פחות. אליהו מאמץ במלואו את נרטיב חמאס, שאינו מבחין בין אזרחים לחיילים. מבחינתו של ארגון הטרור, גם כפיר ואריאל ביבס הי"ד וגם התאומות אמה ויולי קוניו, שהיו בנות 3 כשנחטפו מביתן בניר עוז וחזרו בניגוד לעמדתו של אליהו בנובמבר 2023 (סיעתו הצביעה נגד העסקה), כולם שבויי מלחמה, כולם ציונים-מתנחלים-כובשים. עם עמדה כזו של שרים בממשלה, מה הפלא שחמאס מנצח במלחמת ההסברה?
בשונה מנתניהו, מכ"ץ, מהנגבי, מרגב, מאמסלם, התנגדתי להתנתקות מאותו יום בפברואר 2004, שבו חשף שרון את התוכנית בפני חברי סיעת הליכוד. לראיה, עשרות כתבות שפרסמתי בשנה וחצי ההן, כולל לאחר יום החורבן.
עם זאת, אני מודעת היטב לעובדה כי את הנעשה אין להשיב. את אבן החורבן שהטילו שרון, נתניהו וכ"ץ בים שמלחך את חופי עזה, מאה ממשלות לא יוציאו יבֵשה. גם נתניהו יודע כי אין היתכנות לכך. הדיבורים על ערים יהודיות בעזה והסיורים שמבקשים שרים וח"כים לקיים ברצועה, נועדו לספק לסמוטריץ' ולאיתמר בן גביר תירוץ לא לפרוש, על אף התקפלות הממשלה שמזרימה לעזה סיוע הומניטרי.
עמיחי אליהו ושכמותו קוראים להקריב את החטופים למען הפרחת סיסמאות והבטחות ריקות מתוכן. ובינתיים, בזכות סיסמאותיהם, חזון הבלהות של מדינה פלסטינית קם לתחייה וקורם עור וגידים.
