את המתקפה האווירית על מתקני הגרעין באיראן היו צריכות להוביל מדינות אירופה המערבית, ובראשן אנגליה, צרפת והולנד, ולצידן פולין. הן היו צריכות לעשות זאת אם הייתה להן נכונות אמת ללמוד מההיסטוריה ומהשגיאות שמדינותיהן עשו בעבר. אלה שגיאות שהולידו את מלחמת העולם השנייה, שבה הקריבה האנושות את חייהם של 70 מיליון בני אדם.
כשנוצר המצב שבו הייתה סבירות גבוהה שאיראן קרובה לפתח את מנגנון הפיצוץ הגרעיני, כשהסוכנות הבינלאומית של האו”ם לאנרגיה אטומית הצהירה בדוח חריג שאיראן מחזיקה ב־408 קילו של אורניום מועשר – כ־90% מהדרוש כדי לייצר נשק גרעיני, כשאיראן מנעה מהסוכנות פיקוח יעיל על מתקני הגרעין שלה – זו הייתה השעה שבה מדינות אירופה המערבית היו אמורות לצאת למתקפה אווירית מתואמת כדי להשמיד את כל מערך המחקר והייצור שנועד לפיתוח נשק גרעיני.
אבל הן מסרבות ללמוד מהניסיון שלהן. מתנהלות כאילו אין זה עניינן. מסרבות ליטול באומץ את האחריות וממשיכות במדיניות של פיוס התוקפן, ויתורים על חשבון מדינה שלישית, והענקת מרחב זמן לתוקפן להתעצמות גוברת. נשק גרעיני בידי משטר האייתולות, הכופה משטר דתי קיצוני על עמו, יהפוך מדינה תוקפנית זו לחזקה מדי מול כל ארצות המזרח התיכון, כולל טורקיה. זוהי מדינה שבמקום לדאוג למצב הכלכלי והחברתי של אוכלוסייתה דואגת לפתח ולהזין ארגוני טרור ולבנות כוח צבאי התקפי.
לאחר שנשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדיניג’אד, שכיהן בתפקיד מ־2005 עד 2013, הצהיר כמה פעמים על הצורך למחוק את המשטר הציוני מהמפה, ציפיתי שמדינות אירופה ימחו בחריפות הראויה וינתקו כליל את יחסיהן עם איראן. איך ייתכן שהן יקיימו יחסי סחר עם מדינה הקוראת להשמדת מדינה אחרת? משהו בקריאה זו הזכיר את הצהרותיו המטורפות של היטלר, שלהן נכנעה גרמניה. נפגשתי עם אישיות כלכלית בכירה באוסטריה, ידיד של ישראל. העליתי בפניו שאלה זו, והוא השיב ללא בושה: “אנחנו עושים מה שהממשלה שלנו אומרת לנו לעשות”.
בשנת 1938, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נחתם בין גרמניה הנאצית ובין אנגליה, צרפת ואיטליה הסכם מינכן הידוע לשמצה. על פי הסכם זה הסכימו אנגליה וצרפת כי צ’כוסלובקיה תוותר על חבל הסודטים ותעבירו לגרמניה. כך העניקו בריטניה וצרפת להיטלר זמן נוסף של חצי שנה כדי לבנות את צבאו, קודם שתקף את פולין. הלקח ההיסטורי היה ברור לכל: אינך מפייס או מזין את התוקף. עליך להנחית מכה מוקדמת לפני שהוא מגיע לשיא כוחו. לפני שהוא נעשה חזק מדי. לקח זה לא נלמד על ידי מדינות אירופה, או שהוא נלמד – אבל תמיד נוח יותר לדחות, להסס ולהמתין, במקום ליטול אחריות.
ואם מדינות אירופה צריכות רמז ברור כדי שיבינו כיצד התעצמות איראן עלולה לפגוע אף בהן ישירות, מוטב שישימו לב למדינה הגובלת בטורקיה, שמספקת כיום נשק התקפי של כטב”מים וטילים לרוסיה במלחמתה עם אוקראינה. עד היום, מדינות אירופה מדברות כמשקיפות מהצד. ישראל עשתה את שהייתה חייבת לעשות כשיצאה למתקפה מוחצת על איראן. נקווה שממשלתנו תדע לנהוג בעתיד בתבונה, כי זהו עכשיו מבחנה העיקרי: להפסיק את הפצצות חיל האוויר ברצועת עזה ולמקד את כל יכולת חיל האוויר בהשמדת מערך הגרעין, ייצור הטילים, הטילים עצמם, כני השיגור והמפקדות הצבאיות באיראן. ראוי שלא להרחיב את המלחמה באיראן מעבר למטרות אלה, אפילו אם הם משגרים אלינו טילים הפוגעים באזרחים.
ואשר לדונלד טראמפ ההפכפך, הוא כיום מאכזב מאוד. 60 הימים שנתן לאיראן להגיע להסכם חלפו. החתירה להסכם עם איראן כפתרון לנושא הגרעין מטופשת. כבר ראינו מה ערכם של הסכמים. הלוא טראמפ עצמו הוכיח לנו זאת כשביטל הסכם קודם של ארצות הברית עם איראן. יש כיום הזדמנות פז להשלים את המלאכה. שמי איראן פתוחים. העוצמה הצבאית של ארצות הברית אדירה. אפשר לחסל סופית את איום הגרעין האיראני ולהעניק ממשות להצהרות העוקבות של כל נשיאי ארצות הברית, שלפיהן אסור שלאיראן יהיה נשק גרעיני.
