אני מודה – אני מאוהב. לא ביובל, לא בשני, אלא ברגע שבו טלנובלה הופכת למציאות. כי מה כבר צריך יותר מפרק שבו גבר חותך לב ממלפפונים ועליהם חמאת בוטנים לאישה שהוא לא מספר לה סוד על האקסית שלו?
אז כן, יובל ושני, הזוג הכי לא יציב בבית, עברו שלב. היא אומרת לו שהיא אוהבת אותו (כן, בפה מלא מלפפונים), והוא משיב במחוות ירק. אבל השקט הזה מטעה כי מאחורי האהבה יש סדק עמוק שמתחיל לבצבץ: תהילה. האקסית.
יובל שומר סוד. סוד אישי, סוד ישן, סוד ששני מרגישה שמגיע לה לדעת – והוא מסרב לשתף. משהו שקשור ליחסים שלו עם תהילה, כמובן שאני לא אתחיל להעלות קונספירציות, אבל הרשת כבר מלאה בהן… אבל למרות הסירוב של יובל לחשוף את הסוד, שיחה אחר שיחה, ובעזרת לחץ פיזי מתון, וכמה קללות ("אתה מטומטם?") שני מנסה לחלוב אותו לשווא, ונותרת עם הרגשה כללית של חוסר אמון. זה לא פשוט לראות את שני נכנסת לפינות הללו, היא בתור אישה צריכה לחשוב אם הייתה רוצה שהאקס שלה יחשוף סוד מביך שלהם מן העבר.
תהילה בעצמה טוענת ששני הייתה צריכה לשחרר, אבל שני לא בנויה לשחרר. היא בנויה להתעקש. וזה מה שהופך את זה כל כך טלוויזיוני. וברקע, המון קווי עלילה נעים. תרצה ואיסקוב באותו דפוס שקצת נמאס: קנאה, חוסר אמון, החזקת מידע.
אלא שהפעם בזכות ההתקרבות של תרצה לשון, ארז מתחיל לקנא, והקנאה הזו מפעילה אותו, אפשר לראות איך תוך שנייה הוא משנה כלפיה גישה, ומתחיל להגביר את קצב הפלירטוטים. כמובן שכמו תמיד אצל ארז הכל הפוך, הוא נמשך רק למה שמאתגר, ולמי שרוצה אותו הוא ישר בורח. תכונה מאוד ילדותית.
שירז וחן? פלירטוטים מאולצים, חיבוקים למצלמה. שום דבר לא באמת מרגש. אני לא מבין את מהות הקשר ביניהם. זה בערך כמו הקשר של עינת שרוף לפנלופה קרוז. הם מסתכלים אחד על השנייה וזה נראה כל כך מהונדס…
ומה שקשה באמת הייתה הסצנה בין תרצה לשלקה. זה מתחיל בצעקות מבחוץ: "תרצה תיזהרי משלקה" – ונגמר בשיחה מרסקת. תרצה, עם כל הכאב, באה לבדוק מה יש ביניהן. ושלקה? מתחפרת. מדברת ברמיזות, מחבקת, בולעת מילים. היא יודעת היא פוגעת מאחורי הגב, מנסה לחבל בקשר של תרצה עם איסקוב, וגם מספרת על שיחות סודיות שלהן לארז איסקוב.
יש רגע שבו תרצה שואלת: "מה יש שלא פתור בינינו?" ושלקה פשוט לא מצליחה להגיד את זה. היא מנסה להסביר ששתיהן לעולם לא יהיו חברות, וכשנשאלת מדוע, היא מנסה לומר שהן מאוהבות באותו הגבר, אבל לא מצליחה להוציא את זה מהפה שלה.
זה עצוב לראות את המצב הקיצוני אליו נקלעה שלקה, באחד הטורים שלי בתחילת השבוע פניתי לאח הגדול וביקשתי שיוציא את שלקה, כי הבית גומר אותה. אני חושב שהפרק הזה הוא המשך ישיר של אותו נתיב.
מה שכן היה מרגש באמת, ששירז חווה התקף חרדה, והמלכה יוכי – זו שלפעמים נדמה שהיא כוחנית וחזקה, ידעה לגשת אליה, לחבק, להגיד את המילים הנכונות. היא היחידה בבית שמרימה אנשים באמת. ומצליחה לגרום לאנשים לשינוי רגשי בעזרת שיחות סופר ממוקדות.
בסיום הפרק, האח מביא לכולם נרות – ובקשה לדבר על תקופה חשוכה. מאי מדברת על דיכאון אחרי גירושי ההורים והניצול שחוותה בתעשיית הדוגמנות. נתנאל מספר על הידרדרות לפשע. יוסי מקבל סרטון מהנכדה. ודרור בוכה כשהוא מקבל מזכרת מהכלב שמת.
ולקינוח? ברוך שפטרנו. (סליחה זה פשוט ממש מספק סוף סוף הדחה נכונה!) אנה סופי, הדיירת הכי יפה והכי לא קשורה לעונה הזו סוף סוף הודחה. לא היה בה שום עניין לצערי, שום קונפליקט, שום נוכחות. הדחה שמסמלת סוף עידן של עציצים – ואולי בשבת ניפרד מעוד סוקולנט.
