ההפקה מנסה למרכז את תרצה – אבל האם זה מספיק כדי לשנות את דעת הקהל? תרצה כהן היא כמו פטרוזיליה – שנויה במחלוקת, יש לה אוהדים גדולים ואפילו צבא אמת מאחוריה. אבל לעומתם יש רבים שמרגישים שהיא כמעט לא מביעה דעה, ונגררת אחרי החיזורים הרעילים של ארז איסקוב. הדיירת שנכנסה למשבצת של אישה חזקה יוצאת חלשה במיוחד, וחיה בצלו של ארז איסקוב.
אבל בפרק האחרון, נראה שההפקה החליטה לקחת צעד אחורה ולהתחיל להציג את תרצה באור אחר. אולי הם הבינו שיש להם דמות חזקה ביד, שווה לעגל. המטרה ברורה: למרכז את תרצה מחדש, לבנות אותה כדמות נשית חזקה, רגישה, עמוקה – ובעיקר כזו שלא נופלת יותר לבור של ארז איסקוב.
וזה התחיל כבר בשיחה עם אלאיה, אחת הסצנות היפות של העונה עד כה. תרצה שואלת על העבר שלה, ואלאיה מספרת בכנות על התחושות הלא נכונות בגוף, על האנורקסיה שנבעה מניסיון להעלים את עצמה, ועל האמונה שמה שעברה הוא לא בגידה באלוהים אלא מסע שאלוהים נתן לה. תרצה משתפת שבעבר כעסה על אנשים ששינו מגדר, אבל היום היא רואה את זה אחרת.
הפיצוץ בין תרצה לשלי בפרק (צילום :רשת 13)
ההפקה בונה כאן רגע תדמיתי ברור: תרצה אישה מסורתית, כנה, פתוחה לשינוי. אבל גם כאן, הדמות לא באמת נולדת מחדש – היא בעיקר מוצגת אחרת.
ובהמשך הפרק ההדגשות נמשכות. תרצה מגיבה לדרור, מתערבת במריבות, מביעה דעה. היא עומדת מול ארז מוגרבי, מול רעשי רקע, ובפעם הראשונה לא שותקת. כל זה לצד התעלמות כמעט מוחלטת ממערכת היחסים המעורפלת שלה עם איסקוב – אותה מערכת שעד לפני רגע סימנה אותה כמאוהבת בו, נגררת אחריו, לא מבינה שהפלרטוט הוא חד־צדדי.
ובזמן שההפקה מציגה אותה בעדשה חדשה, שאר הפרק ממשיך בקווים דרמטיים תומכים
- תהילה, האקסית של יובל, נכנסת לבית. היא מספרת שננטשה על ידו פתאום, אך לא מצליחה לייצר עניין ממשי. ההשחרה על שני נראית מאולצת, והתחושה היא שהיא נכנסה כטוויסט בלבד, לא כדמות אמיתית שיכולה לעמוד בזכות עצמה.
- ההתערבות של איסקוב עם שני, שלפיה תהיה "חיילת שלו", היא סצנה נוספת שמצליחה להוציא אותו רע במיוחד ולייצר תזוזה סביבו.
- יובל, שמתקומם על כבודה של שני, הופך לדמות רגישה שמתחילה לראות את המשחק שמפעיל עליה איסקוב. יובל הוא הקול השפוי בבית!
- דרור, כרגיל, נמשך לדמויות הכי שולטות והכי לא נכונות – תחילה מאור, כעת איסקוב. זהו דפוס שלא משרת אותו, אבל כן הופך אותו לדמות שמייצרת קונפליקט. וחשוב להדגיש – דרור הוא הדמות המצחיקה ביותר, ואף אחד אפילו לא מתקרב למה שהוא עושה. אסור להדיח אותו!
וגם בתוך הדרמות האלה שוב נבנית תרצה: היא זו שמסבירה, שנכנסת, שמתעמתת – לא בהכרח צודקת, אבל נוכחת. ואז מגיע רגע האימות: תרצה רואה את תגובת הקהל לדינמיקה בינה לבין איסקוב דרך הדיירים החדשים, דרך מסרים לא ישירים, ומתחילה לפקפק. וכך גם שלקה.
אני מאוד מעוניין לדעת: מה איפס את תרצה – הדיירים החדשים, ההפקה והאח הגדול, או אולי המצפן הפנימי שלה חזר סוף סוף לפעולה?
