הייתה לי תחושה שעכשיו, אחרי ההדחה של מאור, הבית יהפוך למקום של אושר ואחווה, והדיירים שהיו עסוקים עד היום בעיקר במגננה יוכלו לצאת החוצה – ממש כמו הדרדסים אחרי הסתלקותו של גרגמל – להסתובב להם בחופשיות, לקטוף פרחים בגינה ולעשן אותם מיד אחר כך. טוב, אולי זאת לא הייתה תחושה אלא סתם גזים. כי אמנם מאור לא בבית, אבל נראה שהיא הטילה קללה על הדיירים – מאז שעזבה, היחסים ביניהם הפכו לגרועים אף יותר. אווירת "כולם נגד כולם" שוררת בבית, ומרגיש שרק איזון עדין במיוחד שומר על העניינים מפני פיצוץ.
מה שמוביל כמובן למשימה השבועית – הפקק הגדול – וההחלטה להעיר את המתוקים שלנו בצפירות מהגיהנום (תתמודדו חבר'ה, המלחמה הסתיימה כבר לפני יומיים), ולנעול אותם ברכבים לשלוש-עשרה שעות עוד לפני שצחצחו שיניים. חבל שלשרת התחבורה מירי רגב אין הומור עצמי, כי משימת הפקק הייתה יכולה להיות הזדמנות נהדרת לשת"פ. אם להיתקע במקום קטן כשאתה עוד נושא את הבל הפה של הלילה לא נשמע מאתגר מספיק, "האח" החליט לחלק את הדיירים לרכבים לפי קבוצות שיאתגרו אחד את השני: איסקוב, תרצה ומאי מצאו את עצמם בג'יפ שחור שכמעט התחיל לנסוע רק מהמתח המיני; שני ויובל נתקעו על וספה עם סירת צד והמשיכו בוויכוחים כאילו הם עדיין במיטה; מוגרבי, אלאיה ונתנאל הוכנסו לרכב ברירות המחדל; שאול ויוסי הוכנסו לרכב בדיחות הקרש; שלקה ודרורע צומדו יחדיו לרכב שכמעט עלה באש – ולא בגלל תקלה במנוע; וחן ואנה נכנסו לרכב הנשכחים, שצריך היה לשים עליו סימון מיוחד כמו שמשאירים להורים כדי שלא ישכחו את ילדיהם במושב האחורי. לורן, או ליידי קסקסה בשבילכם, חזרה למקצועה מהעבר ושימשה כשוטרת התנועה של הבית.
