ביקורו האחרון של ראש הממשלה בנימין נתניהו בוושינגטון התנהל כשברקע שני נושאים מרכזיים שעלולים להפוך למחלוקת ביחסים החמים שבין נתניהו לדונלד טראמפ – המכסים והסכם הגרעין, שבו נתרכז.
ההצהרות הפומביות של הנשיא טראמפ, עד הפגישה האחרונה, הצביעו על הסכמה רחבה בהקשר האיראני, כולל הצגת איום צבאי אמין. מאידך, ההתפתחויות האחרונות ובמיוחד הצהרתו של הנשיא על כניסה למו"מ מיידי עם איראן בדרג בכיר, במטרה להגיע להסכם, לפני הפנייה לפתרונות האחרים, מעוררות דאגה רבה.
הנשיא טראמפ פנה לפני כמה שבועות למנהיג איראן, עלי חמינאי, והציע מו"מ ישיר. חמינאי דחה בזלזול את פניית טראמפ, אבל לא באופן מוחלט. טראמפ הזהיר מספר פעמים את איראן כי היא יכולה "לעשות עסקה" עם ארה"ב, או להתמודד מולה בשיטות "צבאיות".
במקביל, התנהל שיח בין ארה"ב לרוסיה על הצורך לפתוח במו"מ על עסקת גרעין חדשה ומה שיותר מדאיג, ומזכיר את ההתנהלות ב2012-2013, הוא המו"מ בעומן בין ארה"ב לאיראן, שהוביל להצהרת טראמפ על פתיחה מיידית של שיחות בדרג גבוה בעומאן.
אזהרות טראמפ לאיראן אמנם קשות מאד וחזונו של הנשיא על סטטוס תוכנית הגרעין בסיום המו"מ הוא בדיוק מה שנדרש, אבל הדרך שנבחרה להשגת המטרה נראית מוטעית.
כל דיבור על כניסה למו"מ על הסכם גרעין חדש – לפני שאיראן עומדת בתנאים מקדימים ומחמירים – הוא טעות מסוכנת. אסור להתמקד רק בשאלה כיצד ייראה הסכם עתידי, למרות שגם רה"מ הציג דרישות "מהסכם טוב" וגם ה-FDD פרסם עבודה מקיפה ומרשימה על מהותו של "הסכם טוב". חייבים להבין שהמיקוד חייב להיות בדרישות מאיראן לפני תחילת השיחות.
זה היה הפגם הקטלני ביותר של המו"מ תחת אובמה, שהוביל ל-JCPOA הפגום. מנהלי המו"מ התחילו עם הדרישות הנכונות, כמתחייב מהחלטות מועבי"ט, אבל בסוף המו"מ ההסכם נתן לאיראן מסלול, קצר יחסית, להעשרה בהיקף תעשייתי, שתוביל ליכולת פריצה מהירה לנשק גרעיני, לצד הקלות של מאות מיליארדים בסנקציות.
איראן עקבית בהפרת הסכמים בינלאומיים, בשיטוי הפקחים ובפיתוח יכולות גרעיניות בחסות הסכמים דיפלומטיים. כל הסכם שינסה רק לשפר את ההסכם הקיים, מבלי להתייחס לצורך בהריסה מוקדמת של כל תשתיות הגרעין, יוביל לאסון נוסף.
כל הסכם חייב להרוס מהיסוד ומראש את שלושת עמודי התווך של התוכנית: ייצור החומר הבקיע – על איראן לחסל לחלוטין את מאגרי האורניום המועשר שברשותה ולהשמיד את הצנטריפוגות ומתקני ההמרה וההעשרה.
פיתוח מערכת הנשק – על איראן להפסיק את פעילויות התכנון והפיתוח של מערכת הנשק, לחשוף באופן מלא את פעילויות העבר ולפרק את מרכזי המחקר העוסקים בטכנולוגיית ראשי הנפץ, הפועלים במסווה אקדמי ואזרחי.
מערכות השיגור – איראן חייבת לעצור את תוכנית הטילים הבליסטיים, המיועדים לראשי נפץ גרעיניים. ביצוע הפעילויות הללו חייב להתבצע לפני הכניסה למו"מ, בהובלת ובפיקוח ארה"ב.
אסור לאפשר לאיראן להחזיק ביכולות גרעיניות כלשהן על אדמתה. העולם עשה בזמנו את הטעות, בהובלת הנשיא אובמה, עם חתימת ההסכם שהעניק לטהרן לגיטימציה, בזמן שהיא ממשיכה לפתח את תוכנית הנשק בחשאי. הנשיא טראמפ לא יכול, וברור שאינו רוצה, לחזור על הטעויות שעשה אובמה, חייבים להבהיר לו את המשמעויות המסוכנות הטמונות בהחלטות האחרונות.
סביר מאד שאיראן תדחה תנאים מוקדמים כאלה לצורך התנעת המו"מ. ע"פ ההצהרות האחרונות של מובילי המו"מ ניתן להבין שמטרתם היחידה היא לקבל הקלות בסנקציות והפשרת תקציבים, לצד גרירת רגליים, שתאפשר להם זמן להתאושש מהמכות הקשות שאיראן ספגה לאחרונה, ולמנוע מישראל לתקוף באיראן, כשהמו"מ מתנהל.
על ישראל להיערך למערכה רחבת היקף לנטרול איום הגרעין האיראני. רצוי כמובן ביחד עם ארה"ב, אך גם לבד, אם זה יידרש.
סדר העדיפויות השתנה מהעבר ונדרש לחסל קודם את הפעילויות לפיתוח מערכת הנשק ואת מאגר האורניום המועשר ורק לאחר מכן, או במקביל, לפרק ולהשמיד מתקני העשרה כמו נתנז ופורדו ויכולות העשרה אחרות, כמו הצנטריפוגות המתקדמות והאתרים התת-קרקעיים החדשים, שנבנים כעת.
השמדת אתרי הגרעין בלבד, ללא הטיפול המקדים בפיתוח מערכת הנשק ובמאגר האורניום המועשר תהיה טעות קשה. העבודה הנרחבת על תכנון מערכת הנשק, בשילוב מאגר האורניום המועשר והצנטריפוגות המתקדמות, יאפשרו לאיראן לפרוץ במהירות לפצצה באתר תת קרקעי קטן, גם ללא נתנז ופורדו, ואף לדרוש לגיטימציה בינלאומית, בעקבות השמדת מתקני ההעשרה.
שיתוף פעולה מלא עם ארה"ב הוא חיוני והשותפות תחזק משמעותית את יכולות ההרתעה והביצוע של משימה מורכבת זו, אבל ישראל צריכה להיות מוכנה לפעול גם לבדה במידת הצורך. וושינגטון וירושלים חייבות לפעול יחד כדי להסיר את האיום המסוכן ביותר על קיומה של ישראל, המאיים גם על ארה"ב.
עידן הדיפלומטיה הסתיים בעקבות התנהגותה של טהרן והפרת כל ההתחייבויות עליהן חתמה. הדבר האחרון שהנשיא טראמפ רוצה הוא שישוו אותו לנשיא אובמה. הלקח מ-2015 חייב להיות ברור על מנת למנוע עוד עסקאות גרועות. אין כניסה למו"מ לפני שאיראן מפרקת לחלוטין את תוכנית הגרעין שלה. למדנו בדרך הקשה שההצהרות הנכונות בכניסה למו"מ לא מבטיחות את התוצאה הרצויה בסופו.
תא"ל (מיל') פרופסור יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור אורח בטכניון. כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש המטה לביטחון לאומי בפועל.
