הפוסט הלילי שפרסם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ובו הודיע שישראל הסכימה לתנאים של הפסקת אש בת שישים יום, כולל החזרת חטופים – מסמן שלב חדש ודרמטי בלחץ המדיני שמפעילה וושינגטון על הצדדים. מעבר להודעה עצמה, המסר המרכזי ברור: אם חמאס לא יקבל את ההצעה, הוא צפוי למצב גרוע בהרבה. טראמפ הגדיר את זה בפשטות, בדרכו ובסגנונו – "זה לא יהיה טוב יותר, זה רק יחמיר".
לפי פרטי ההצעה, מדובר בהפסקת אש ממושכת, שתיפתח בשחרור שמונה חטופים חיים ותימשך לאורך שישים יום. ההסכם כולל לוח זמנים מפורט להחזרת חטופים – חיים וחללים – לצד התחייבות על הפסקת הלחימה, אספקת סיוע הומניטרי וכניסה לשיחות על היום שאחרי. על פניו – ולדברי טראמפ – ישראל הסכימה למתווה מלא. אולם הצד השני, חמאס, טרם השיב באופן רשמי.
הפוסט של טראמפ אינו רק הכרזה – הוא בבחינת אולטימטום. מצד אחד, נפרשת בפני חמאס הזדמנות להגיע להפסקת אש משמעותית ולהשגת הישג מוחשי בדמות שחרור מחבלים. מצד שני, הנשיא האמריקני מאותת שהסבל והלחץ בעזה רק יגברו אם ההסכם לא יתקבל. המסר ברור: אין הצעה טובה יותר מעבר לפינה.
הממשל האמריקני נוקט בשיטה ברורה – שילוב של תיווך, לחץ ואיום מרומז. העסקה שמונחת על השולחן נוסחה לאחר מגעים אינטנסיביים, אך נדמה שהיא נשענת על רעיון אחד מרכזי: להפוך את ההסכם לברירת המחדל, ולא לאפשר לחמאס לדחות אותו בלי לשלם מחיר. טראמפ, שמזהה את ההזדמנות להביא לסיום הלחימה ולהישג מדיני מרשים, אינו מסתפק בדיבורים רכים. הוא מבהיר לחמאס זו שעת הכושר. דחייה או התחמקות עלולות להיתפס כהתרסה כלפי ישראל, כלפי האמריקנים וכלפי מדינות האזור המעוניינות בשקט.
מנקודת הזמן הנוכחית, נראה כי ישראל עשתה את שלה, אישרה את התנאים, הביעה נכונות להפסקת אש ארוכה והסכימה להחזרת חטופים בשלבים. הכדור נמצא כעת בידי חמאס. ההחלטה תעצב את המשך המסלול: הסלמה או הסדרה. אם חמאס יקבל את ההצעה – ייתכן שייפתח חלון הזדמנויות נדיר להסכם ארוך טווח. אם ידחה – ארצות הברית מאותתת כי הלחץ יוחרף, בזירה המדינית והצבאית גם יחד. טראמפ הניח את ההצעה על השולחן, נעל את הדלת מאחוריו ואמר לחמאס: "זאת ההזדמנות שלכם. קחו אותה, או שתשלמו את המחיר". הימים הקרובים יגידו – האם חמאס מוכן לעסקה או שבחר שוב בדרך ההתנגשות.
