גידי גוב, אחד מענקי התרבות הישראלים, חוגג את יום הולדתו ה-75. גוב, אמן בכל רמ"ח איבריו, היה שותף כזמר, כשחקן וכמגיש לכמה מאבני היסוד התרבותיים הכי חשובים בתולדות מדינת ישראל – במוזיקה, בטלוויזיה, בקולנוע ובבמה – להקת הנח"ל, כוורת, דודה, גזוז, הכבש השישה עשר, זהו זה, הלהקה, דיזנגוף 99, לילה גוב – וכמובן קריירת סולו מופלאה וגדושה באינספור להיטים ושירי מופת. לרגל המאורע החגיגי הזמנו את גידי גוב לפרק מיוחד של "ועדת תרבות" שבמהלכו שוחחנו על הקריירה הארוכה, על האנשים שאיתם עבד, על הסיפורים מאחורי השירים – וכמובן על ה"מצב".
"שמע, הגיל הזה – 75 – הוא פחות טוב מ-25 אבל הוא מספר עובדתי", אומר גוב בחיוך.
ואיך אתה חי עם המספר הזה?
"אני חי עד שאמות. יש לי עוד איזה 10-15 שנים אולי".
אתה חי איתו בשלום? אתה מעכל אותו?
"אני מעכל אותו ועוד איך. זה גיל שאני מרשה לעצמי לישון, לעשות מה שאני רוצה".
אתה מתכנן משהו ליום ההולדת?
"במקרה יש לי הופעה באותו ערב, אבל בטח אשב עם הילדים, נאכל באיזו מסעדה, נעשה קעקוע".
יש לך תדמית של אדם מאוד קול, של אדם שבאים לו דברים בקלות, שלא חודרים אליו הדברים. אתה באמת כזה?
"אני לא לוקח הכל בקלות, אבל די הסתדרתי בחיים באיזו קלות מסוימת. הכרתי הרי את יאיר רוזנבלום בגיל צעיר ואז התקבלתי ללהקת הנח"ל".
וברמה הרגשית אתה באמת לוקח הכול באיזי?
"אני לא לוקח באיזי כלום, אבל אני מבין שמה שקורה קורה, לטוב ולרע".
בילדותך רצית בכלל להיות זמר?
"לא חלמתי להיות זמר. אהבתי לשיר עם בן דוד שלי ובת דודה שלי. הייתה אצלם בבית גיטרה ותמיד שרנו. בהמשך כמובן התקבלתי ללהקת הנח"ל, שרתי כנראה בסדר, וזה היה דבר נפלא וזה לימד אותנו כל מה שאנחנו יודעים – לשיר בקולות, לעבוד כלהקה".
ואלו ימים שלהקת הנח"ל מורכבת מכוכבי ענק כמו ירדנה ארזי, דני סנדרסון, מירי אלוני. הבנת בזמן אמת שאתם הולכים להפוך לדמויות מפתח בתרבות פה?
"אף אחד לא מבין שום דבר כזה בשום מצב. אתה לא מבין שאתה הולך להיות דמות מפתח בתרבות. אתה בסך הכל עושה. להקת הנח"ל תמיד הייתה קצת סנובית כזו, כי בניגוד לשאר הלהקות הצבאיות – הבחינות ללהקת הנח"ל היו נפרדות".
