המשכנו עם פילה פלמידה לבנה (188) וצוואר טלה (178).
מנת הדג הגיעה תחילה, קטנה למדי במימדיה, עם בר בלאן חמציץ, חמאה חומה, אפונת שלג וטרין תפוחי אדמה. הדג עצמו לא היה חי דיו, קצת התייבש. רכיבי הרוטב לא חברו אלו לאלו לסינרגיה כלשהי, תפוח האדמה לא היה טוב דיו, משהו בו עבר שומני מדי. יותר מדי חמאה הייתה במנה הזו, שעשתה כובד, עוררה זכרונות למנות מיושנות של המטבח הצרפתי העילי, וגם אפונת שלג לא טעימה ממש הייתה שם. יחד, יצאה מנה די פלופה, שהפתיעה ביחס למה שפגשנו עד אליה, ובכלל בהקשרי מקום כזה.
מנת צוואר הטלה הייתה בעייתית פחות. מעין טרין, טוב כשלעצמו, לצד פטוצ'יני זעתר וחלמונים, שעליו פאן גרטטו (פירורי לחם מתובלים) ברוטב מבוסס ציר עוף עם נגיעת לימון. לא מנה מרהיבה, אם כבר יותר נחמדה באיכויותיה, וקטנה ממש; בעצם בפרופורציית ביניים. אחרי הדג, שביאס ממש, זה היה שיפור. בהשוואה לראשונות, שאחת מהן הייתה טובה והשנייה טובה מאוד, פרק ההמשך של הארוחה היה טוב פחות.
חלקנו קינוח קוקוס וגרניום (58) על בסיס פודינג אורז, קראמבל קוקוס, סורבה מנגו, מרנג יוזו וגרניום. כל הרכיבים היו ראויים בהחלט, לא מתוקים מדי, עשויים טכנית מצוין, אבל הסורבה היה מתוק מדי, ומעט מיותר.
