בנאום חגיגי שנשא ממשרד ההגנה לרגל יום הצבא הלבנוני, הבהיר נשיא לבנון ג'וזף עאון כי המדינה ניצבת בפני רגע מכריע של הכרעה בין קריסה מוחלטת לבין יציבות, כך פורסם ב"אל נשרה".
לדבריו, "שעת האמת החלה להכות", והדרך היחידה להציל את לבנון היא העברת השליטה הבלעדית על הנשק לידי הצבא וכוחות הביטחון, בכל שטח המדינה וללא יוצאים מן הכלל. עאון הזהיר כי לבנון לא תוכל להחזיק מעמד אם תמשיך להיגרר אחרי כוחות חמושים שאינם כפופים למדינה, כלומר חיזבאללה.
במהלך דבריו, לא חסך הנשיא ביקורת מהמערכת הפוליטית במדינה. הוא הדגיש כי אינו מצפה לדבר מהפרלמנט או מהממשלה – פרט לעמידה מאחורי הצבא. עאון הזהיר מפני אלו ש"מזלזלים בהצלת לבנון", והבהיר כי לא תהיה כל סלחנות כלפיהם.
לדבריו, הסכנה שבלבנון אינה מבחינה עוד בין קבוצה לקבוצה, וכי דווקא משום כך כל ניסיון לעורר חיכוך פנימי עלול להמיט אסון כולל. הוא קרא לאחדות לאומית, לצמצום הפילוגים ולהשבת האמון במדינה.
הנשיא הילל את הצבא הלבנוני כעמוד השדרה של המדינה והעם, וציין בגאווה כי מדובר במוסד היחיד שהצליח להישאר יציב מול קריסת כלכלה שלמה, לחצים פוליטיים ושחיתות ממוסדת. "אף מוסד לא הקריב כפי שהצבא הקריב", אמר.
הוא הדגיש כי הצבא מהווה "תמונת מראה" של העם הלבנוני כולו, וכי מי שאוהב את צבאו – אוהב את עמו. לדבריו, הצבא הוא זה שלימד אותו לאהוב את לבנון כולה, ללא משוא פנים וללא פלגנות.
בהמשך נאומו, רמז עאון בבירור על הצורך לפירוק מיליציות חמושות – ובראשן חיזבאללה – אם כי מבלי לנקוב בשמם המפורש. הוא קבע כי "אין דבר אמין יותר מכלי הנשק של הצבא מול תוקפנות", והזהיר כי המשך קיומן של מסגרות חמושות שאינן כפופות למדינה מהווה איום ישיר על ריבונותה של לבנון. בה בעת, שיגר מסר פיוס כלפי סוריה וציין כי לבנון שואפת לבנות עמה יחסים "מצוינים", מתוך תפיסה ששיתוף פעולה עם השכנה מצפון משרת את טובת שני העמים.
בדבריו, עמד הנשיא גם על העימותים מול ישראל והאשים אותה בהפרות מתמשכות של הפסקת האש, לרבות הרג אזרחים, עיכוב שיקום הכפרים בדרום ואי שחרור אסירים. לדבריו, הצבא הלבנוני עמד בעוז מול התוקפנות הישראלית, ושילם על כך באובדן לוחמים יקרים – בהם סגן־אלוף מוחמד פרחת, שלדבריו הפך לסמל של מסירות לאומית. עאון שיבח את עמידתו של הצבא מול הפרות הריבונות, ואת נחישותו להשלים את משימותיו בדרום לבנון בתיאום עם הגורמים הבינלאומיים, חרף יכולות מצומצמות ומשאבים מוגבלים.
הנשיא חשף במהלך נאומו גם את עקרונות המסמך שהועבר לאמריקאים במסגרת משא ומתן, בתיאום עם ראש הממשלה נוואף סלאם ויושב ראש הפרלמנט נביה ברי. מטרת המסמך, לדבריו, היא ליישם את הצהרת הפסקת האש שאושרה פה אחד בממשלה הקודמת, ולכלול בה דרישות ברורות: הפסקה מוחלטת של פעולות האיבה מצד ישראל, נסיגה לגבולות בינלאומיים מוכרים, שחרור אסירים, הרחבת שליטת המדינה על כל שטחה, פירוק הכוחות החמושים ומסירתם לידי הצבא, וכן התחייבות למיליארד דולר בשנה בעשור הקרוב ממדינות תומכות לחיזוק הצבא וכוחות הביטחון.
בנוסף, הציע הנשיא לקיים ועידת תורמים בינלאומית לשיקום לבנון, להסדיר את הגבולות עם סוריה בעזרת תיווך בינלאומי, לפתור את סוגיית הפליטים הסורים, להיאבק בהברחות וסחר בסמים, ולתמוך בכלכלה חקלאית־תעשייתית חלופית. עאון הבהיר כי מדובר בדרישות שכל לבנוני ישר ונאמן לא יוכל להתנגד להן, וכי יישומן יביא סוף־סוף לייצוב הדרום הלבנוני ולשגשוג שיידרש לשיקום המדינה כולה.
בסיום דבריו פנה עאון לעם ולחיילים בטון רגשי: "עם שאינו נאמן למרטיריו – נופל פעמיים: פעם בקרב, ופעם בזיכרון", אמר. הוא הדגיש כי הקרבתם של לוחמי הצבא מחייבת את כל הגורמים הפוליטיים להפסיק את ההתפוררות, לעצור את ההרס העצמי, ולתמוך בצבא כגוף הלגיטימי היחיד המגן על ריבונות לבנון. "זו איננה רק חובתי – זו חובת כולנו", סיכם.
