איש התקשורת ברק סרי הגיש כתב הגנה במסגרת התביעה שהגישו נגדו שר החוץ, גדעון סער ורעייתו, גאולה אבן-סער, על סך 75,000 שקלים. התביעה הוגשה בעקבות פרסום של סרי על סער ורעייתו, לפיו קיימו נופש פרטי בלונדון על חשבון הקופה הציבורית.
במסגרת כתב ההגנה, סרי התייחס לקמפיין של גורמים בליכוד נגד סער כשהיה בממשלת השינוי, כשהוא טוען בכתב ההגנה כי סער "אינו האדם הנכון לטעון כי שמו הטוב נקי ללא רבב. מלבד היותו פוליטיקאי נטול ערך פוליטי, מככב בקמפיין ותיק "#למה גדעון סער התפטר ב-2014" המרפרר לאירועי עבירות מין חמורות ביותר אשר מיוחסות לו".
"חרף שמדובר על טענות חמורות ביותר, חרף שזהות מפרסמי הטענות ידועה, זו בוודאי עילה ראויה לתביעה על אובדן שם טוב, אולם נראה שהתובע לא באמת מוטרד מפגיעה כזו, שכן מעולם לא תבע בגינה אף אדם – ואיך לומר? היה לו בהחלט את מי לתבוע", ציין סרי.
לגבי גאולה אבן-סער כתב סרי כי היא "כלל אינה נבחרת ציבור, ומשכך היא אינה, בכל הכבוד, מעניינו של הנתבע ולא הייתה מעולם. דבר מפרסומיו לא יוחס לה, אלא לבעלה. מקומה בתביעה זו אינו אלא מבוכה רבה לה ומבוכה רבה לתובע, אשר גרר אותה לתביעה זו כדי לשמור על עצמו".
סרי מציין כי הוא סבור כי "ללא הביקורת הציבורית שהשמיע, לא מן הנמנע כי התובע היה עותר בדיעבד להחזר הוצאות (לכל הפחות החזר הוצאות חלקי). הנחת המוצא כי התובע שילם מבעוד מועד על הטיסות (נדגיש: להבדיל מהמלון שבניגוד למצג השווא שולם רק לאחר הפרסום וככל הנראה רק תודות לו) אינה פוסלת כמובן את הפרקטיקה להגשת בקשה בדיעבד להחזר הוצאות שנמנעה".
סרי מוסיף כי העובדה ש"רק יום למחרת שילם השר את עלויות המלון מלמדת גם על מצג שווא של דובר המשרד בהטעיית הציבור כאילו הנסיעה שולמה ע"י השר, וגם על התועלת האמיתית בביקורת הציבורית אותה השמיע התובע, ביקורת שתוצאתה היא שלא הוגשה כל בקשה למימון גם בדיעבד והשר נאלץ לממנה בעצמו במלואו לאחר הביקורת. זו בדיוק מטרת הביקורת הציבורית על שמירת הקופה הציבורית, והנה חשיבותה הקריטית. ואידך זיל גמור".
בנוסף, סרי עקץ את סער: "ברור כשמש כי לפנינו נסיעה פרטית אשר הולאמה לנסיעת עבודה. אלא שמדינת ישראל, חרף מצבה הכלכלי הרעוע, עדיין אינה נדרשת כי שר חוץ יממן פגישות עבודה חשובות ככל שנדרש על חשבונו הפרטי, ועדיף שהיה נמנע לשוות אלטרואיזם ריק מתוכן לאמירה שמציגה את מדינת ישראל בשמה הוא פועל כקבצנית בשער".
בנוסף טען סרי כי הוא לא פירסם כי גדעון סער נסע על חשבון המדינה, אלא דיבר "במפורש על פרקטיקה המאפשרת לו לעשות כן". לדבריו, סרי התייחס "לפרסומים רבים בעיתונות הישראלית ובשיח הציבורי אשר דנים בתופעה מוכרת של נבחרי ציבור היוצאים לנסיעות לחו"ל תחת מעטפת "פרטית", אך דואגים לשלב בהן פגישות מדיניות שוליות ולפעמים אף פיקטיביות, באופן שיאפשר את מימונן או את הצגתן כנסיעה רשמית".
"הממשלה שבה מכהן התובע ידועה ככזו שנסיעות לחו"ל מצד שריה זכו לביקורת ציבורית נרחבת, לעיתים עקב הוצאות מופרזות ובימי מלחמה, לעיתים בשל חוסר שקיפות ביחס למטרתן. דבריו של הנתבע השתלבו בשיח ציבורי שוטף ונפוץ, לא היו יוצאי דופן בסגנונם או תוכנם, ובוודאי שלא היוו מתקפה אישית חריגה. הפרסומים ביקרו תופעה שיש להעלות לדיון ציבורי, ובדיעבד ניכר כי הוכיח חשיבות ביקורת זו".
לסיכום כתב סרי: "הנסיעה תוארה כפרטית אך במהלכה פורסמו פרסומים אודות פגישות עבודה רשמיות המעידים על פעילות מדינית. די בכך כדי להציב סימני שאלה לגיטימיים. הפרסומים המיוחסים לנתבע מבטא ים את דעתו של הנתבע כלפי ניסיון (לכאורה) של איש ציבור להציג נסיעה פרטית כנסיעה מדינית. עמדה זו היא ביקורת על התנהלות ציבורית מותרת, נדרשת, ולעיתים גם מחויבת. במקרה לפנינו, ככל הנראה ביקורת זו אף הביאה למטרתה הראויה: מניעת הגשת בקשה בדיעבד למימון הנסיעה בחלקה או במלואה מהקופה הציבורית".
