אודה שנחרדתי להיחשף לפוסט הוויראלי שהעלתה השבוע משתמשת, במטרה למצוא עבודה כמחנכת בשנת הלימודים הקרובה. הפוסט כלל גילוי נאות: “אין לי תואר, אין לי תעודת הוראה ושום רקע או ניסיון קודם בשדה החינוכי”. למרות זאת, אותה פנייה זכתה לעשרות תגובות נלהבות מצד מנהלות ומנהלי בתי ספר, שהציעו תפקידי הוראה, כאילו מדובר בזירת גיוס חפוזה ולא במקצוע האמון על חינוך הדור שיחזיק בעתיד את הכלכלה, הביטחון והתעשייה במדינת ישראל.
מתברר שישנם גורמים במערכת החינוך שהמחסור הכרוני בכוח אדם מוביל אותם לתהליכי קבלת החלטות בעייתיים, בלשון המעטה, תוך התעלמות מהאתגרים הגדולים שניצבים היום בפני המערכת. בעולם שבו מקצועות משתנים בקצב מעריכי, נדרשים מהתלמידות ומהתלמידים כישורים מורכבים בהרבה מאלה שהכרנו לאורך השנים. תהליך הכשרת המורים וקליטתם במערכת אינו עוד הצעת חברות בפייסבוק, אלא שליחות שנושאת אחריות גדולה.
מעבר להיבטים הפדגוגיים נדרשים מהמורים כישורים בין־אישיים, חוסן רגשי, בקיאות דידקטית, תפיסה ערכית מגובשת ויכולת מוכחת להנהיג כיתה. העובדה שמנהלים ואנשי חינוך מוכנים לוותר בפומבי על מנגנוני סינון מקצועיים מינימליים מעידה על המצב העגום והמדאיג שאליו נקלעה המערכת. מורה שאינו מיומן עלול לגרום לנזקים לימודיים ורגשיים מצטברים, ובמקום לשמש עוגן ליציבות ולסמכות עבור תלמידיו, הוא עלול להיעשות מקור לאכזבה ולתסכול.
אף שהמשבר בכוח האדם בהוראה מחריף כבר כמה שנים, קובעי המדיניות מתעקשים להימנע מקבלת החלטות קריטיות לצורך שיקום המערכת, ובמקום לבנות תוכניות ארוכות טווח לפתרון הבעיה, מולידים סיטואציה שבה מנהלים ואנשי חינוך נוקטים אמצעי אלתור והישרדות נואשים ומסוכנים. התוצאות הן פגיעה אנושה במוניטין המקצועי וירידה דרסטית באמון הציבור – ככל שהמערכת נאלצת לגייס אנשי הוראה לא מיומנים, האמון בה נשחק יותר. הדבר מרחיק צעירים מוכשרים ממקצוע ההוראה, ובכך המשבר רק הולך ומעמיק.
כדי להפוך את מקצוע החינוך לאטרקטיבי עבור צעירים נדרשת קשת רחבה של צעדים, שקצרה היריעה מלפרט, אך אציין את המרכזיים שבהם: יש להמשיך ולשפר את שכרם של המורות והמורים, המתמודדים כיום עם אתגרי הוראה חסרי תקדים. בנוסף, חיוני להמשיך ולהשקיע בדימוי הציבורי של תחום ההוראה. חדר המורים חייב להיות מקום ראוי ומכבד.
הכשרת מורים ומחנכים כמוה כהכשרת מנתחים מומחים, וכל עוד לא נתייחס לכך בצורה דומה, גם באמצעות הכשרה בוטיקית, מקצועית, במכללות הייעודיות, כל דיכפין יבוא וילמד. אם נבחר להשקיע במי שעומדים יום־יום מול ילדינו, נשיג בעתיד חברה חזקה, ערכית ויוזמת.
הכותב הוא נשיא מכללת שאנן, המכללה האקדמית־דתית לחינוך בחיפה
